האם לכך התכוון המשורר?

עמיר בניון

על המהומה בעקבות "אחמד אוהב ישראל"
0/5

"אחמד אוהב ישראל", השם הערבי שנישא על צליליו הנוגים של עמיר בניון, לא ידע לאיזה בלגן הוא מוביל את הזמר, ששר עליו.  בניון כינה אותו  "חלאת אדם" ורוצח יהודים, וקיבל מבול של ריקושטים. חבר הכנסת עיסוואי פריג' פנה למשטרה. צבא הטוקבקיסטים פתח זירת קרב. אמנים הביעו דעתם בעד ונגד. התקשורת חגגה, כל כך חגגה, שבניון שלח לה תודה צינית דרך עוד סטטוס בפייסבוק: "נבקש להודות לכל התחקירניות, הכותבות, העורכות והמפיקות המתקשרות ביום ובלילה (לכל אורכו), לכל קו טלפון אפשרי שמופיע להם במאגר תחת 'בניון' (כולל בני משפחה מדרגה שלישית והגננת של הילדה), כולל אלה המקליטות ולא אומרות שהן מקליטות".
וגם נשיא המדינה, ראובן ריבלין, רכב על הגל, וביטל הופעה של בניון במשכנו. לא יפה. הנשיא של כולם, הדמוקרט הגדול, הולך על צעד לא דמוקרטי בעליל. כרטיס צהוב ראשון לרובי ריבלין.
מהומה על לא דבר? עמיר בניון הסביר בסטטוס קודם: "השיר "אחמד אוהב ישראל", נועד להביע תחושות בלבד, ולא קורא לאלימות כלשהי כלפי שום אדם. אנו נגד אלימות באופן מוחלט, ואילו היינו אלימים, לא היינו שרים שירים כואבים, שבוקעים הישר מהלב. "לכל המזדעזעים – אני מציע שלפני הכל, תזדעזעו ותחששו מהטרור שמשתולל במדינה. תזדעזעו קודם מיהודים נרצחים עם טליתות מוכתמות מדם. מאזרחים שנדרסים על ידי חיות אדם. ממחבלים שיורים על תושבי הדרום מתוך בתי ספר ובתי חולים. יש דברים הרבה יותר מזעזעים משיר שביטא כאב וחשש ותו לא".
בניון אינו טוקבקיסט מתלהם, אבל הוא מודע לכוחו כזמר אהוב, ומנצל אותו כטוקבקיסט מצוי, שידו קלה על המילים ועל הצלילים. האם בניון יגדיר שיר מהסוג של "אחמד אוהב ישראל" חלק אינטגרלי מהאמנות שלו? האם זהו טור פובליציסטי מולחן? טשטוש הגבולות משמעותי: אילו היה מפרסם מאמר בעיתון באותו עניין, סביר להניח שהיה עובר עליו יום שקט ללא צלצול של תחקירנית עצבנית.
לא שאני נגד אמנות מגויסת, להיפך: אני בעד, בלי קשר לעמדתי הפוליטית. לצערנו, בימינו, מילים ומוסיקה וזמר מפורסם הם בד אדום להמון, לתקשורת, למתלהמים הפוליטיים, למלבי אש הסכסוך, לרוקדים במעגלי מחולות השדים הפוליטיים. האם למהומה הזו התכוון בניון, כשהוציא את השיר? האם הוא מאמין ששיר שמתאר ערבי כשהיד רוצח – משיג מטרה, מוריד מפלס האלימות, מקרב פיתרון? התשובה היא ככל הנראה שלילית. מה עם אותה "אהבה" שעליה מדבר עמיר, שחסרונה גרם ל"אחמד" לרצוח? מדוע לא להתמודד עם השאלה הזו?
עם מה נשארנו? – עם בלגן. שום דבר מעבר. התקשורת תמשיך לחגוג, המתלהמים ימשיכו להלהיט יצרים ולהסית. האם לכך התכוון המשורר?

סלאם עליכום/ קוראים לי אחמד/ ואני גר בירושלים/ אי לומד באוניברסיטה/ איזה דבר שניים/ מי כמוני נהנה מכל העולמות/ היום אני מתון וחכם, מחר ההוא לשמיים/ אשלח לגיהנום איזה יהודי או שניים
זה נכון שאני סתם חלאה כפויית טובה/ זה נכון, אני לא אשם לא גדלתי על אהבה/ זה נכון, יבוא הרגע בו תפנה לי את הגב/ ואז אני אתקע בך את הגרזן המושחז
אני אחמד גר באזור המרכז/ אני עובד סמוך לגן ילדים ואחראי על בלוני הגז/ מי כמוני נהנה משני העולמות/ היום אני ומחר הם לא/ הרבה מהם הרבה מהם לא
זה נכון שאני סתם חלאה כפויית טובה/ זה נכון אבל אני לא אשם לא גדלתי על אהבה/ זה נכון יבוא הרגע בו תפנה לי הגב/ ואז אני אתקע בך את הגרזן המושחז.

. צילום: מרגלית חרסונסקי

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. הבעיה שעמיר כבר מזמן לא פוגע במוסיקה שלו. הוא משתמש ב"פטריוטיות" שלו כבר הרבה זמן לקדם את הלייקים שלו- בקיצור מדובר באומן בינוני שהועצם בשל רגשות האשם של התקשורת האשכנזית המתנשאת שראו בבניון כמזרחי המחמד שלהם. בדיוק כמו שלכל אחד מהם יש חבר ערבי.

  2. למה רק כשמדובר בביקורת מימין הכל סוער ומתבלגן? למה ביקורת על ערביי ישראל היא אסורה וביקורת פנימית נחשבת אמיצה וכנה? כשיזהר אשדות שר על חיילי צה"ל כרוצחים מתוך הרגל זה עבר בשקט. מה שמותר לו אסור על בניון וזילבר. צביעות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן