כל הדברים היפים באמת אלבום, הופעה

דניאלה ספקטור

בארבי ת"א
4.5/5

"כל הזמן אנחנו שוכחים", שרה דניאלה ספקטור. אנחנו, אם לשחרר צפירת הרגעה, לא שכחנו. מה הם חמש שנים מאז ראינו אותה בתיאטרון תמונע בתוך הזמן הגדול. באלבום החדש, "כל הדברים היפים" דניאלה ספקטור שרה על הזמן הגדול, למעשה – על השכחה כחולשת חיים מצערת. הכשל לעצור בנקודה מסוימת להיאחז באירוע מכונן. להיות בו שוב. לחוות סיטואציות כפי שהיו בעת שהיוו השראה ליצירה: "המקום כאן מוכר לי/ כמו חבר שאבד לי/ מנגינה שכתבתי מזמן".
מועדון "בארבי" סוף 2014. מה עושה לנו הזמן? מה עשה לה הזמן? הדברים אצל דניאלה ספקטור אינם ממש ורודים. אלבום חדש מגיע למועדון ספוג תחושות קיום קשות. זה מתחיל בהבזקי מחשבות של חשש מזיכרונות כדי לא לעורר שדים ב"היזהר", תיאור החלקה על הקרח של זוג בנעלי קרח כחיפוש משמעות החיים – אלו סימנים אנחנו משאירים אחרינו. ציורי הסכינים שייעלמו באגם מבטאים את החרדה. המסלול השירי המאוד צרוף של ספקטור (שירים קצרים, מינימליסטים) מתאר התמודדות ברמה של הישרדות קיומית. החיים אכן עוברים, וברגע שאנחנו שוכחים – חלק מאיתנו מת, כי הרי אדם הוא סך כל זיכרונותיו היא שרה ב"כל הזמן אנחנו שוכחים".  
ב"לווייתן" עושה ספקטור חשבון עם אבא. מפנה אליו מכתב בגוף שני כדי להבהיר את טענותיה, עושה שימוש בסיפור המקראי על יונה הנביא והלוויתן. על יונה הוטלה אחריות לנבא לאנשי נינווה על החורבן הקרב, אם לא יחזרו בתשובה. הוא מנסה לחמוק משליחותו ונבלע בלוע הדג הגדול (לוויתן) הוא למד כי אין בידי אדם להתחמק מאחריות, שניתנת משמיים. כשהוא נפלט מבטן הדג – הוא חוזר לממש את שליחותו. כלומר – מדובר באחריות מולדת שלא ניתן לברוח ממנה.
בסיפור של ספקטור, האב נטל ברצינות כזו את האחריות, שהוא אינו משחרר אותה אחרי שחווה אי אהבה מאבא שלו. בניגוד ליונה ששוחרר, היא חשה שהאב כובל אותה ואינו מאפשר לה לעמוד בזכות עצמה. נשארת תלויה בו.
שירתה המאופקת של ספקטור מעניקה לשיר גוון של פולק אינטימי ועגמומי, משאירה אותו בחלקתה הפרטית מאוד, כאילו השיר/ מכתב לא נועד לצאת ממנה אל אוזני הרבים. 
היא עוסקת באהבה כברירת מחדל ("אין לי ברירה") כניסיון קשה מלא רעשי התפוצצויות לכבוש פסגת אהבה בלי יכולת לממש, ("רעם תותחינו") לתוך כך מחלחלת אווירת מוות בשיר "פעמונים" – "פעמונים פעמונים/ מצלצלים בתוך הלב/ עוד מעט יבוא הזמן שלך/ או אולי הוא לא יבוא", וגם ב"באונקולוגית" – על טראומה בעקבות מחלת האם, שיש בה כעס וגעגועים.
הצלילים באלבום יוצרים תחושה של כתיבה מוסיקלית "באנגלית". ההרמוניות לוקחות אל מחוזות רחוקים, פולק קלטיים בשיר "כל הזמן אנחנו שוכחים", אווירה שמימית ריחופית בשיר הפותח "היזהר". ובהמשך, השירה רכה-רפה- מאופקת-נוגה ב"אגם הקפוא" בגוונים של צלילי פולק מיוסיק מזוככים. גם ב"לווייתן" ספקטור נוגה, כמו שרה מתוך תחושה של ריחוף הזוי בזמן.
חוזרים ל"בארבי". היא מחברת את החדש לאלבום הבכורה.  מגיעים "זה הזמן", "הכוכב הזה מת, "לישון בלעדיי", "גני גנים" וגם Cut It Out, שיצא ב-2011. האורח רותם בר אור מ"האנג'סלי" הצטרף ל"הירושימה" וגם הזכיר את יופיים של שיריו The Call ו – Giant Heart, שיר פולק מנוגן ביוקיליילי העוסק במהותה של האהבה ומושר בשני קולות.
העיבודים באלבום יצרו מתח דק שמשרת את השירים. ההופעה מוסיפה אלמנטים חיוניים כדי שנקבל גם מימד רוק פונקציונאלי בשירים אחדים. דניאלה ספקטור לא הייתה מעולם על מסלול מיינסטרים מובהק. גם באלבום ובהופעה היא מתרחקת מהנתיב הזה אל מוסיקה פואטית שעוסקת בהוויות קיומה הנפשי. עוף נדיר במקומותינו.

נגנים: עינב ג'קסון כהן – פסנתר, דניאל שהם – גיטרות, דן קרפין – בס, רן יעקובוביץ' – תופים, רועי חרמון – חצוצרה.
שירים: היזהר, זה הזמן, אברהם, כל הזמן אנחנו שוכחים, רעם תותחינו, לווייתן, The Call עם רותם בר אור, הירושימה עם רותם בר אור, פעמונים, Cut It Out, אגם קפוא, לישון בלעדיי, גני גנים הדרן: Giant Heart, כל הדברים היפים באמת.

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו 1: "כל הדברים היפים"

    Giant Heart, גני גנים, לישון בלעדיי
כל הזמן אנחנו שוכחים, רעם תןתחינו, The Call

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן