רק ילדים חולמים ורוד? ואפשר לנסח השאלה – ילדים חולמים רק ורוד? גם בפשוט ובתמים – בודקים מטפורות. אבל אין ספק – ילדים הם הפשוט הזה, התמים הזה.
נורית גלרון בביתה החם והבטוח. המנגינה, הטון המעט נוגה שמשדר תערובת של בקשת חמלה וגעגועים לדברים פשוטים . גלרון לוקחת רשימת הדברים "שמבקשים" כדי להגיע לאושר – אל חלקתה הפרטית. היא מוציאה בקשה בשם הכלל. הלחן, העיבוד וההפקה השאירו אותה במקום הכי טבעי שלה. אין מלודרמות. זה הכי פשוט, הכי רגוע, הכי ישיר, הכי תמים. הכי אקוסטי. אין שירים כאלה בעולם הכאוטי בו אנו חיים. אוהביה המתרפקים, בתוכם כותב שורות אלו, יחפשו יחד איתה את המקומות האלה בעיניים עצומות.
כמו שמבקשים שיחזור ממרחוק / את שמחת ההפתעה, את הטעם המתוק/ כמו שמקווים שהטלפון ירעד,/ שיגיע הצלצול, שלא נהיה לבד/ כמו שמחכים שהדלת תפתח,/ שיגיע הדוור, שהצער יישכח/ כמו שמבקשים כשכלו הכוחות/ שהכל נראה אבוד,/ שאין יותר דמעות
הכי פשוט הכי תמים/ לחלום ורוד כמו ילדים/ כמו שרוצים את הגשם בעיתו/ את היד המרגיעה/ את השקט שיבוא
כמו שמתרגשים באהבה הראשונה/ ברגעי הניצחון, בשיא התהילה / כמו שמצפים שהשחר יעלה/ שנמצא את התרופה, שהקרח יישבר
הכי פשוט הכי תמים/ לחלום ורוד כמו ילדים/ כמו שרוצים את הגשם בעיתו/ את היד המרגיעה/ את השקט שיבוא
כמו שמבקשים בעיניים עצומות/ כשהכול נראה חשוך,/ שאין לאן לפנות/ במקום הכי שקט, הכי עמוק/ ללא מילים פשוט לצעוק…/ כמו שמבקשים
