את השיר הזה לא ינגנו בחתונות. טוטאל דיפרסיה ביחסי בינו בינה. גם כשלכאורה היה נפלא, הם ראו את הסוף – "מזדחל כמו גנב מאחור". על אחת כמה וכמה – לאחר מכן – רע לתפארת. ימים אפורים ללא תקווה, ללא תקנה.
רן אלמליח תרגם את הנרטיב למוסיקה נוגה יפה, שהמתינה לטון ההספד של יורם חזן ששר בעוצמות כמו זה בנפשו. אנחנו על המסלול העצוב שלו ושל הכנסייה, נסיעה בכיוון אחד, כולו תחושת ייאוש קשה. חזן נמצא חזק בתוך הסיפור. תוגת קולו מחלחלת. העיבוד לקלידים אפקטיבי. הקול ללא מילים מתמזג בהדרגה עם הקצב, ומניע את השיר לקראת שיא דרמטי. איפה אנחנו? לא בכנסיית השכל. בהיכל הרגש.

כנסיית השכל הם: יורם חזן: שירה וגיטרה אקוסטית, רן אלמליח: גיטרה בס, דוד רז: גיטרה חשמלית וקולות, דניאל זייבלט: תופים וקולות, עמי רייס: פסנתר וקולות

צילום: אייל לנדסמן, מרגלית חרסונסקי

אפילו אז במרפסת גבוהה // משקיפים על עיר עייפה/ / כשרוח טובה פיזרה פנסים/ / וירח מושלם צייר לך פנים/ / אפילו אז, יכולנו לראות את הסוף/ / מזדחל כמו גנב מאחור/ / לקחת אותנו לנעוץ בנפרד אפילו אז /
ומאז היום הפסיק להאיר // ומאז הגשם יורד תמיד/ / ומאז הרוח לא מגלה לי דברים, מאז/ / ומאז למים יש טעם של ים/ / ומאז לשמיים יש צבע של דם/ / ומאז הרוח לא מגלה לי דברים , מאז/ אפילו אז כשכל היקום יצטמצם לאישון עינייך/ והחושך בחוץ הפסיק להפחיד/ והבטחנו בשקט שזה לתמיד/ /אפילו אז יכולנו לראות את הסוף/ מזדחל כמו גנב מאחור/לקחת אותנו לנעוץ בנפרד אפילו אז /ומאז היום הפסיק להאיר/ ומאז הגשם יורד תמיד/ ומאז הרוח לא מגלה לי דברים, מאז/ ומאז למים יש טעם של ים/ ומאז לשמיים יש צבע של דם/ ומאז הרוח לא מגלה לי דברים , מאז