למרות הביצוע המקורי הנמרץ ומלא התקווה של אילנית, הטקסט של אהוד מנור לא לגמרי אופטימי. מבחינת המוסיקה של נורית הירש, זהו שיר קצבי שמח שמתכוון לשנה טובה, אך מילות העידוד והבעת התקווה החוזרות ונשנות: "עוד תראה, עוד תראה, כמה טוב יהיה בשנה הבאה…" מעידות על כך, שהשנה האחרונה לא ממש הייתה טובה. השיר הוא יותר שיר כמיהה לעתיד טוב ושקט יותר מאשר שיר שמחה על מצב קיים.
רועי דהן העצים את האספקט הפסימי של השיר. הפרשנות שלו יוצרת תחושה, כאילו הוא אינו ממש מאמין במסר של השיר. דהן הוריד הילוך ונכנס לתחום מלנכולי, שאולי יקומם את נורית הירש, מלחינת השיר. זו לא הייתה כוונתה. אצל אילנית השמש זורחת. דהן כמו חש בשקיעתה. לצלילי הפסנתר וצפירה של מלחמה, מביע קולו השברירי כמיהה עצובה ומיוסרת יותר מאשר אמונה בטוב זה אינה גרסת כיסוי (Cover Version) אלא גרסת גילוי מחדש של השיר (Uncover Version) והיא מפעימה.

בשנה הבאה נשב על המרפסת / ונספור ציפורים נודדות. / ילדים בחופשה ישחקו תופסת
בין הבית לבין השדות.
עוד תראה, עוד תראה / כמה טוב יהיה / בשנה, בשנה הבאה.
ענבים אדומים יבשילו עד הערב / ויוגשו צוננים לשולחן. / ורוחות רדומים יישאו אל אם הדרך
עיתונים ישנים וענן.
עוד תראה, עוד תראה…
בשנה הבאה נפרוש כפות ידיים / מול האור הניגר הלבן / אנפה לבנה תפרוש באור כנפיים
והשמש תזרח בתוכן.
עוד תראה, עוד תראה…