משבי רוח עזים מספרד ומברזיל הגיעו לג'אז חורף 2015 ביומו השני, מוסיקה שמכה ישירות במרכזי הרגש והעצבים. אני לא בטוח שרבים בארץ שמעו את שמות הצמד הספרדי דיוויד דורנטס ורנו גארסיה-פונס. אחרי ששמעתי, הם נכנסים לרשימות החובה שלי. זהו היתרון הגדול של פסטיבל ג'אז: הוא חושף מוסיקה מהסוג שחייבים לגלות. דיוויד דורנטס הוא הפסנתרן הספרדי, שנגינתו היא תמצית של מסורת הפלמנקו. שמענו אותו בסולו פסנתר נפלא, אבל לא הסולו הוא האטרקציה, אלא האינטראקציה המופלאה בינו ובין נגן הקונטרבס רנו גארסיה פונס, מוסיקאי נפלא שמפעיל את הכלי שלו כתחנה מרכזית של טכניקות וסגנונות מהקלאסי ועד הג'אז בחבירה מלהיבה לפסנתרן הפלמנקו.
פסנתר אינו כלי מובהק של הפלמנקו. דורנטס (46) אכן החל את דרכו על הכלי הטבעי ששל הסגנון – גיטרה, אבל המהפך הגדול קרה כאשר גילה כמה הפסנתר יכול להפוך כלי ראשי במוסיקה המייצגת את המחול הספרדי מחבל אנדלוסיה. דורנטס לקח את הפלמנקו, הוסיף מטעמים משלו מהקלאסית והג'אז, אבל התערובת המקורית, פורחת בזכות גארסיה פונס (53), מוצא צרפתי, מנגני הקונטרבס האטרקטיבים בעולם, שכונה "פגניני הבסיסט". פונס מצליח "לסחוט" מהקונטרבס צבעים מפתיעים, קשת מרהיבה של צלילים שיש בה פלמנקו, ים תיכון, מוסיקה אפריקאית ערבית והודית, וגם ביטוי לשורשים הקטלוניים שלו, שהם מייצרים את נקודת המפגש עם דורנטס, שמובילה אל נתיבים מוסיקליים מלהיבים, תשוקה אדירה, המונעת בנגינה מסחררת ובמקצבים מלהיבים המקבלים חיזוק ע"י המתופף המחונן האווי רויבאל. 
איך אפשר להמשיך להתלהב אחרי מפגש כזה? איזה אמן הולך "לסבול" מרמת האדרנלין הגבוהה? ארבעת נגני הקלרינט מצ'כיה הנקראים "קלרינט פקטורי" היו כמעט אנטי קליימקס אחרי דורנטס וגארסיה פונס. הם ניגנו מוסיקה כמעט מדיטטיבית של אתני-עממי-קלאסי פיקנטי, שמכילה גם שירה של נגן הקלרינט וודג'ק נידל, וניואנסים של נגן הבס קלרינט, פטר ואלאסק. מיוחדים, מקוריים בקונטקסט של מוסיקת עולם, אבל הופכים "קורבנות" בערב של סערות ג'אז קצביות.
הסערה הבאה הגיעה מכיוונו של הצמד הישראלי-בינלאומי אלון יבנאי בפסנתר ושירה וז'וקה פרפיניאן בכלי הקשה ושירה. מפגש של מוסיקה ברזילאית על שלל סגנונותיה. ז'וקה פרפיניאן (44), חבר להקת "טוקאן" הוא פרקשוניסט-על, יליד ברזיל שחי ונושם את המוסיקה הזו. הוא עשה סטאג' בנגינה עם ענקיה ביניהם ארמנדיניו, וסקונסלוס, קאסטנדה, האחים מנדס. יבנאי ניגן בין השאר עם ההרכב של הסקסופוניסט פקיטו דה ריברה. הגם שאינו יליד ברזיל, פיתח מיומנויות גבוהות במוסיקה הלטינית.
המפגש ביניהם החזיר את רמות ההתלהבות של דורנטס וגארסיה-פונס. השניים ביצעו יצירות מקוריות ועיבודים למוסיקה של מלחינים ידועים מברזיל ומאפריקה. כאן נוצר עולם מוסיקלי טעון המצאות ייחודיות ואנרגיות, שמגיעות מהמפגש המחשמל, הנוצר ע"י שני מוסיקאים, שאינם רק נגנים מדויקים, אלא מונעים מאהבה בלתי נגמרת למוסיקה שהם מנגנים ומהיכולת ליצור שפה משותפתמשל עצמם, למעשה אינטרקציה בלעדית שנוצרת מהשיחה האקלקטית הזו, הניזונה משני קולות ושני כלים שנועדו זה לזה.

דורנטס ורנו גרסיה פונס
אלון וז'וקה

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו: דורנטס וגאריסיה פונס בפעולה