עיון ביקורת
לרכישה >>

יהודית רביץ , מיטב השירים, הביצועים המקוריים (אן.אם.סי., 1994)

מוסיקה ישראלית פלוס

אחרי 19 שירים, אני בבעיה, כזו שאופיינית למבקר מוסיקה שמחפש להכניס יוצרים וזמרים לנישות סגנוניות.
מי היא יהודית רביץ? יוצרת וזמרת פופ, רוק, פאנקי, סמבה, או מלחינה לירית ייחודית ובלעדית, כזו שאין צורך לשבור את הראש בניסיון להגדירה. והנה, כבר בשאלה נתתי את התשובה. גם וגם. המגוון הזה מצביע למעשה על יוצרת ומבצעת אחת ויחידה, בלעדית בהחלט, עומדת מעל ומעבר לכול הגדרה. מעניינת, מיוחדת, מגוונת, זמרת פרשנית נפלאה שיודעת להעניק כמעט לכול שיר גם את מסגרת האווירה שלו, את טון ההבעה שמעניק לטקסט עוד מימד. זהו אוסף מבוא ליהודית רביץ, מבכירי-ותיקי להיטיה, יש עוד המון שאני אוהב שלא הגיעו לפה, ואין לי שום ספק שהייתי מצליח לקבץ רשימה נוספת של 19 ו-20 אהובים.

1. דרך המשי ( מילים: צרויה להב, לחן: יהודית רביץ )

הדמיון של צרויה להב הוביל אותה לאגמים של רוך שבהם ניתן להטביע את כל הקשיים, אבל זה מתברר כחלום טוב כי "אשה נשברת בי פתאום". הלחן והעיבוד (לו שותף גרי אקשטיין) מורכבים, מקוריים, וההזדהות של רביץ כה משמעותית, שיש תחושה כאילו היא בעצמה כתבה את הטקסט. מומנט נדיר של סיעור מוחות הדדי ורב-השראה.

2. שבתות וחגים (מילים: יעקב רוטבליט, לחן: יהודית רביץ)

האשה הכנועה, המתוסכלת שאינה מצליחה להגשים את מאווייה ביחסים עם גבר נשוי, שממשיך לנהל חיים כפולים – היא הנאראטיב שיצר את הלחן המושלם הזה, עם מעבר קצבי מדהים ביופיו, טון דרמטי שיוצא מהלב ומהבטן, עיבוד קצבי מלודרמטי. התסכול שלה ("למה אני מתאהבת תמיד במה שאי אפשר") פורץ מכול שורה מוסיקלית, ורביץ מצליחה להעביר את עוצמת הדראמה. מהכי גדולים שלה.

3. ארבע לפנות בוקר (מילים: יעקב גלעד, לחן: יהודית רביץ)

מהשירים הקצביים המחויכים באוסף, ולמרות שהוא מצביע על בעיה (היא לא מצליחה רחמנא ליצלן להירדם בגלל בדידותה) – הרי במקום מלודראמה, מקבלים קלילות, בעיבוד קצבי כמעט סמבאי, בקריצת עין, כאשר הקלילות נעוצה במשפט אחד – "אם לא תבוא – יבוא אחר". לחן יפה בעיבוד אוורירי שלו שותפו מ.פרידמן את א.מוכיח, אבל לא הייתי מדרג את השירים הזה בין עשרת הגדולים שלה.

4. לקחת את ידי בידך (מילים: יעקב רוטבליט, לחן: מתי כספי)

איך אומר השיר הזה: "דברים שרואים מכאן – לא רואים משם" (ולהיפך) שיר געגועים לחוויית אהבה שהתרחשה פעם, לרגע קסום, כאשר הבחור נתן לה יד. ממרחק הזמן – זה הופך לגעגוע כמעט מיסטי. רוטבליט כתב שיר חכם על תורת היחסות שבתחושות שלנו על רקע פערי הזמן. געגועים הם עניין בלתי מדיד, לעיתים קרובות – ניזונים מהפנטזיות שלנו. שיר שהופך בסיומו לחגיגת סמבה, למרות שאני חש בין שורותיו באיזושהי תוגה. למתי כספי – הטקסט הזה עשה בטוקדה בלב, הגם שלא בטוח שהקצב האופטימי והרקיד הזה הולם את המילים. מה שבטוח: הלחן והעיבוד הפכו את זה לקלאסיקה מקומית בביצוע של רביץ.

5. בלדה על אדון כמעט וגברת כבר (מילים: חנוך לווין, לחן: יהודת רביץ)

הנאראטיב האירוני של חנוך לווין על יחסים לא ממומשים הפך אצל רביץ לשיר קצבי קליט, שלא בטוח אם קלע לכוונת המשורר, אבל בסופו של דבר – גם בקלילות היפה (בטח הנסבלת הזו) הצליחה רביץ גם בזכות העיבוד היפה שלו שותפו פרידמן את מוכיח להפוך את הטקסט לשיר קברטי יפה ולחלוטין לא שגרתי.

6. בוא לריו (מילים ולחן: ג'ורג בן, גרסה עברית: יעקב גלעד)

שיר קרנבל לא מקורי בעיבוד הכי הולם – סמבאי עד הסוף ומלהיב. לא לחפש כאן משמעויות מעבר ל"בוא נרקוד עד אור הבוקר, בוא נשיר חזק עד השמיים". ורביץ החזירה את השיר הזה למצעד הדאנסים של הקרנבל בריו. מה לזה ולרפרטואר שלה? – אין לי מושג. אבל אולי התשובה הכי פשוטה היא שרביץ אוהבת סמבה. (מי לא?)

7. רחבת הריקודים (מילים: יעקב רוטבליט, לחן: יהודית רביץ)

כאן זוהי יהודית רביץ של קצבי רוק, באחד השירים היותר מחושמלים-טעונים שלה כפי שמתבקש מהטקסט שאומר: "נערה מבית טוב פוגשת בבחור בלי בית/ רחבת הריקודים מוארת למחול מסוכן". נערה מבית טוב שפוגשת עבריין הובילה את רוטבליט ללקסיקון "עברייני" כמו "האושר הוא הפשע המושלם" ועד למשפט על העבריין המתאהב בנערה התמה שהפך "שפוט עד עולם". לחן וביצוע רוקיסטי מהטובים של רביץ. מעבירה את הדראמה בעוצמות אותנטיות.

8. שיר ללא שם (מילים ולחן: שלום חנוך)

לעומת עוצמת הקצביות הרוקיסטית – שיא העידון בשיר של שלום חנוך. ליווי אקוסטי רך, ורביץ מעבירה ברכות יפה את תחושת ההחמצה ביחסים במילים "אתה בא והולך אלי". וגם השיר שמבטא את רגשותיה כלפיו – נידף ברוח. שיר יפה שמתייפה עוד יותר בביצוע הצנוע הזה של רביץ ששרה מתוך הכנעה מסוימת. העיבוד של רביץ-פרידמן-מוכיח מעניק לו רכות קלאסית, מהורהרת שכזו, נגועה אלמנטים של שנסון. יפה.

9. דניאל (מילים: יוסי בנאי. לחן: יהודית רביץ)

זוהי רביץ הלירית בשיר ילדים על מלאכים ששומרים על החלום של דניאל בזמן שהוא ישן.  השיר שייך גם למקבץ שיריה על ילדות, והיא שרה את הטקסט  הכי מעודן שאפשר, רכות יפה שמשדרת שנסון צרפתי שטעמו כיין המשובח שמשתבח עם הזמן בעיבוד אקוסטי יפה. וכרגיל חשים בטון שלה את ההתכוונות, גם את העצב המסוים ביחס שלה לסיטואצית הילדות הקסומה.

10. פני מלאך (ג'ורג' בן-טוקינו, גרסה עברית: יעקב גלעד)

שיר נוסף של הברזילאי ג'ורג' בן, דווקא לא שיר של קרנבלים, אלא שיר של ליריות קסומה על פני מלאך יפה עיניים שנשקפים בתוך הגשם. לחן מקסים שרביץ אימצה לחיקה כמו ילד שזקוק לטונים המלטפים שלה. שיר שנכתב ברגע של השראה גדולה, משירי האווירה היפים באוסף. סמבה שקטה שהפכה שיר עברי בזכותה של רביץ.

11. סליחות (מילים: לאה גולדברג. לחן: עודד לרר)

מהשירים הראשונים של רביץ, שנכתב לפסטיבל הזמר, לא שייך לשום מגירה שלה, נשאר שיר ייחודי, קלאסי גם בזכות הטקסט המופלא של לאה גולדברג – "באת אלי את עיני לפקוח/ וגופך לי מבט וחלון וראי". ככה לא כותבים היום שירים לזמרים ולזמרות. הלחן העגול והאצילי של עודד לרר השלים שיר יפהפה שמזוהה עם הטון הזה, הרחום, המשתוקק של רביץ. "סליחות" הוא גם יצירה שלה. קסום.

12. יוסי, יוסי (מילים: יהונתן גפן, לחן: יוני רכטר)

וזוהי רביץ המשועשעת והקלילה, בשיר מחוייך קצבי, קליל וקופצני. שיר שמדבר על סיטואציה פשוטה של חברות "על באמת". נכנס לשירי הילדות שלה. השיר הכי פחות מוכר באוסף הזה, שייך יותר לרפרטואר "לא להיטי". נחמד? – נחמד.

13. באה מאהבה (מילים: יעקב רוטבליט. לחן: יהודית רביץ)

אם מדברים על שירי רוק טעונים ברפרטואר שלה – זהו אחד המשמעותיים. שיר על הרגע הקוסמי הזה שבו חשים תחושת אהבה, על הסימנים המעידים שהיא מגיעה-מתרחשת. (קצב הליכתה, קמט בשמלתה הם שיעידו על כך) על הטעם הנדיר הזה שרוצים לטעום ממנו עוד פעם אחת. רביץ לקחה את זה לדרמה הגדולה, לחן, עיבוד וביצוע קצביים-תזזיתיים, כמו כדי לומר – אכן יש כאן התרחשות דרמטית גדולה מן החיים. השירה הלחוצה, הלמות התופים,  הנסיקה הדרמטית – כל אלה הופכים את השיר לאחד משירי הרוק המקומיים המיוחדים ביותר. אולי דראמת הרוק הגדולה ביותר של רביץ.

14. עד קצה המסלול (מילים: אסתר שמיר, לחן: יהודית רביץ)

צליל הבס המודגש השיר המזוהה עם העיבוד הפאנקי הוא פתיח נכון לשיר אישי דרמטי, מהשירים שמדברים על התסכול הגדול שביחסים מוחמצים. "מה שלא אמרנו/ כבר לא נספיק לומר" מהסוג של "שבתות וחגים" – השירים הנרטיביים בביצוע הטעון והדואב של רביץ. העיבוד של גרי אקשטיין ורביץ – מדגיש את מימדיו הדרמטיים. רביץ שרה את השיר בביצוע הזה עם כול הכוונה שבפנים.

15. וידוי (מילים: אלכסנדר פן. לחן: אלכסנדר סשה ארגוב)

אולי הגרסה החזקה והמרגשת ביותר ששמעתי לשיר הזה – גם בעיבוד, באווירה שרביץ עצמה קובעת אותה בטונים שלה, רהיטות השירה. שיר על אהבה גדולה מן החיים, על תשוקה ענקית שלא הוגשמה, על געגועים לאהבה למרות היותה "עניה וסוררת" – "אם יהיה זה שנית, אל יהיה זה אחרת". איזו פרשנות מצמררת יש לה לרביץ לשיר הזה.

16. מישהו (מילים: אהוד מנור, לחן: יהודית רביץ)

מישהו דואג לה שם למעלה, שרה רביץ, משיריה הראשונים שהכי מזוהים איתה, וזוהי יהודית רביץ הלירית ששרה בטון נוגה, בערגה כבושה על ההמתנה לאור בנתיבי אבק וזמן, על הפגישה שתתרחש בתום הרבה ימים ולילות. על הדרכים שלא מצליחות להיפגש עכשיו, למרות תחושת הקרבה העכשווית. לחן, טקסט וטון שמשלימים זה את זה ליצירה שמחלחלת אל מתחת לעור ועושה אותו ברווזי.

17. סוף לסיפור (מילים: יעקב רוטבליט. לחן: יהודית רביץ)

שיר בן אלמוות על האהבה ומשמעויותיה הקשות – כשהיא מסתיימת. שיר על סיום אכזרי – דמעות על האיפור, חיוך שנפרם משפתותיה, אורות שנאספו, כמו סוף להצגה הגדולה – אחרי שהצופים עזבו וגם התשואות נדמו. מתחילים בעיבוד המיתרים הסחרחר שלו שותף ירון בכר ומטפס איתה לשיאי הרגש, שמוסיף עומק מימד דרמטי עמוק למלודרמה של רביץ, ללחן וביצוע שמתרגמים הכי מדויק תחושות של צער ענק. עוד שיר מצמרר באוסף.

18. אגדת אופליה (מילים: אהוד מנור, לחן: יהודית רבץ)

מה שבולט בצלילים הראשונים של השיר הוא העיבוד בקצב הפלמנקו לצליל קסטנייטות וגיטרות אקוסטיות לו שותף גרי אקשטיין, שיר על סיפורה הטראגי של אופליה, לחן שנושא את הטקסט על כפיים, לוקח אותו למקומות של דרמה, ערגה, ורביץ עושה מזה ביצוע עממי מהסוג המיתי-נצחי עם הרבה דראמה ועוצמה. עוד אחד מצמרר? – בהחלט.

19. הילדה הכי יפה בגן (מילים: יהוןנתן גפן, לחן: יוני רכטר)

והסיום התמים משהו, לירי וענוג, גם הוא משתייך לסקציית שירי הילדות שלה, מתוך "הכבש השישה עשר", שאומר – איך אפשר להיות עצובה, כשאת הילדה הכי יפה בגן. מלודיה וקצב שמעבירים בדיוק מופתי את הסיטואציה. כמה העצבות עושה את היופי – יפה יותר, וכזוהי רביץ. כשהיא עצובה בשירים שלה – היא הרבה יותר יפה.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 2 תגובות

  1. השיר מישהו , הולחן על ידי מתי כספי.
    (א)(05/05/2012)
  2. יהודית הנפלאה, המגוונת והמפתיעה, מקבלת כאן במאמר אור מכמה זויות. כמו עומדת על הבמה ולכל אחד מהפרוז'קטורים יש תפקיד בהארה אותה. אחרי שנים שאני מאזין לשיריה, מצאתי מקום שיתאר לי במילים (שאני לא יודע לבטא) את תחושותי.

    (דוד גוטרזון, קדימה)(17/02/2007)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


3 − = 0