עשר וחצי הדקות של Smash הלטיני (מתוך האלבום Continuo) לוקחים למחוזותיו המרתקים ה גרוב-פאנקיים של אבישי, כשהוא עצמו מסיים בסולו למחיאות הכפיים של הקהל במועדון הג'אז היוקרתי. מי שבולט בקטע הזה הוא ג'ימי גרין בסקסופון. חוץ מזה נמצא כאן את השניים שצמודים אל אבישי כהן – סם ברש בפסנתר, מארק ג'וליאנה בתופים.
אחרי הפאנקיות מגיע קטע מלודי מהסוג המלטף-מחלחל. Elli, (גם מ- Continuo) עוד הוא אחת מהבלדות הליריות-מינוריות היפות של אבישי. גם כאן נכנס הניואנס שלו בבס, כאשר הכוכב הראשי הוא הפסנתר, וכדאי לשים לב לנגיעות הבראש המעודנות של ג'וליאנה. Etude עם סולו חצוצרה מצוין של דייגו אוסולה (Diego Urcola) הולך לכיוון האפרו-לטיני והסלסה.
הקלטה חיה ב"מועדון הבלו נוט" בשני ערבים, סוף אוגוסט תחילת ספטמבר 2006. לאבישי יש כבר 8 אלבומים כלידר. שלא כדיסקים קודמים, כאן מדובר בגרסאות חיות לקטעים מאלבומיו, אבל בג'אז זה יכול להיות כמו קטע חדש – תלוי בנגנים, ביכולות הנגינה והאלתור. ומהבלו – נוט יצאו באותו ערב עוד כמה מומנטים בלעדיים שלא קיבלנו מההרכב שלו בעבר. קטע כמו Bass Suite # 1 מהאלבום "אדמה" של 1998, שבו מייצר אבישי מתחים נפלאים באמצעות קו הבס שלו כשהוא מתופף על גוף הבס, שיטה שהוא למד לדבריו מנגן הבס הקובני Cachao Lopez.
Feediop מהאלבום At Home – הוא אחד הקטעים הכי מזוהים עם הרפרטואר המלודי של אבישי (דגימת סאונד למטה) אולי בשל הטעם הים-תיכוני שלו. והוא מיוחד בזכות ג'ימי גרין – בסקסופון סופרן עם טונה נשמה באלתור, ובסם ברש עם יד אחת על מקלדת החשמלית ויד שנייה על הפסנתר האקוסטי.
ושוב זה הסקרנות של אבישי להיפתח לכל מה שאומר מוסיקה. לא להיסגר בד' אמות של אלתור טכני.
אבל הקטע הכי מזוהה עם כהם הוא כמובן Remembering המינורי-רומנטי, זה קטע שאני שומע ממנו שיר, כלומר – זהו הזמר שבאבישי. סטנדרט קלאסי? – ועוד איך.
הסיום Caravan סטנדרט קלאסי שאבישי מנגן פאנקי בהשראת ג'אקו פסטוריוס, הבסיסט והיוצר המהולל. בעיבוד, נכנס הבס בתזמון הכי מדויק כשהפסנתר מפנה לו את הזירה.
המלצה: שימו את הדי.וו.די – דיסק שני באריזה אחרי שהקשבתם ל-סי.די. זה יעצים את החוויה. מבטיח.
