עיון ביקורת

דאונטאון תל-אביב, הקולות החדשים של "הד" המכללה למוסיקה עכשווית (יולי 2008)

חשיפת אמנים

יש דבר כזה דאון-טאון תל-אביב. כדרומי מלידה, זה כמעט טבעי לי להסתובב באזורים האלה מפלורנטין, צ'לנוב בואכה שוק לוינסקי התחנה המרכזית הישנה. מדינה אחרת, מישהו הציע ההארלם של תל-אביב, לא הייתי בהארלם, אבל אני פוגש הרבה זרים שהם הכי בדאון בדאון טאון.
והנה, ברחוב מסחרי-תעשייתי אפרורי, ליד משרדי מס הכנסה, אתה מזיז שער ברזל (לא חורק) ופוגש בדרך את יוסי מרחיים, מוסיקאי ומורה ומבין ענק בביטלס ובג'אז, עובר לידך מבלי לזהות אותך, למרות שאני מכיר אותו מאז שאני כותב על מוסיקה. לא נורא.

איפה אנחנו? – יהודה כהן עוד ממשכנה ביהוד ומתזמורת הג'אז הכמעט מחתרתית. מאז יהוד כמעט לא שמעתי על "הד", והנה כאן בי.ל פרץ מצאתי אותה. אין לה את היחסי הציבור של "רימון", כזו נחבאת, אבל בפועל רוחשים בה חיים של לימודי מוסיקה רב-גוניים, פונקציונאליים-מקצועיים (סאונד, וידאו, מחשבים) וגם כלליים. במכללה הזו תמצאו, למשל, קורס למוסיקת עולם ומגמה למוסיקה מזרחית שורשית, קורס לכתיבת שירים מקוריים בהדרכת המוסיקאי והיוצר שלמה יידוב.
וזה אגב, מה שמביא לדיסק הזה "דאון טאון תל-אביב" – 6 קטעים שנכתבו ונוצרו ע" תלמידי הקורס. יידוב כותב כי דווקא בהתנסויות ראשונות של בוסר, בחספוס הראשוני – נולדים דברים יפים, לעיתים מיוחדים.

חן רותם – שומרת לילה (מילים ולחן: חן רותם) היא מנגבת את העלבון שבפיג'מה. מלנכולית עד הגג. דאון טאון של הרגש. אלט נמוך שיורד אל תהומות העצב ומחפש מפלט אצל "שומרת הלילה". הפסנתר בוכה איתה. זה נשאר יותר במסגרת ניסיון לחבר את השיר הכי עצוב עלי אדמות. ולמרות בוסר מסוים, מצליחה רותם להעביר את תחושת הבדידות והכמיהה למפלט.

אלעד וילק – נסיך הגאות והשפל (מילים ולחן: אלעד וילק) – על נסיך חסר תואר (זאת אומרת?) שנמאס לו משחיתות וטיפשות שמשתוקק לסלק את הכפור ולהיות "האביר הבהיר". הדון קישוט מדאון טאון תל-אביב שרוצה לתקן עולם. וילק מוכשר, יצירתי, עושה פולק סוונטיז יפה (אל סטיוארט) אבל – יש מפיק מוסיקלי בשטח? קחו אותו.

עדי רותם – "אל תחכי לו" (מילים ולחן: עדי רותם) "אל תחכי לו, תמשיכי ללכת". עדי שרה על בחור שהוא לא "מהסוג" הזה והזה. היא רוצה שהוא יהיה טוטאלי כלפיה. הבעיה שהוא לבד כמוה. קול יפה, אפילו ייחודי. שיר על יחסים ללא סיכוי.. מצליחה להעביר תחושה בליווי עצמי של פסנתר כמו גם לטעון את השיר (מנגינה מצוינת) במתח כזה – שהסיפור מחלחל.

בן שחם – גרעינים (מילים ולחן: בן שחם) בן שחם מנסה להעמיס על השיר נושאים רבים והתוצאה חוסר עמוד שדרה, ככה שהגרעינים הנופלים לא ממש משכנעים כלייטמוטיב בשיר. (לא ברור הקשר שלהם לטקסט השלם) בשביל ז'אנר הרוק (הכבד) חסרות לבן שחם יכולות שיעניקו לשיר הזה עוצמות . רק העיבוד המוסיקלי עוד איכשהו מחזיק את השיר. כגיטריסט יש לו את זה. כמבצע עדיין הגרעינים לא הבשילו כדי שאפשר יהיה לפצחם.

אלעד וילק – על גדותייך (מילים ולחן: אלעד וילק) "על הגדה שלך אני מנחית את סירתי כקליפת אגוז"… במפלה הוא יטבע, יפיק ממנה את הלחות, את סודותיה ישמור בתוך תיבת פלדה. הנה בא נסיך הפולק הישראלי החדש. זה אפילו שיר טוב מהקודם ("נסיך הגאות והשפל") בטקסט האינוורטארי רב הדימיון, בנגינה, בשירה. וילק מצליח לדחוס את מילותיו-תחושותיו לפראזות לא שגרתיות, וגם הביצוע לוקח את השיר למקומות שלא רבים ביקרו בהם. שיר אהבה יפהפה. הטוב, לטעמי מהשישה.

אסף הלוי – מדינת חנטריש (מילים: אפרים סידון. לחן: אורי פרידן) אסף לוי לקח את "מדינת חנטריש" של סידון לקברט התיאטרלי. ה"אף אחד לא אחראי ועם ישראל חי" מקבל מימד פרוע יפה בעיבוד מורכב שיש בו שילוב של גוון עממי ורוקרי. מבטא היטב את הסארקזם בגווני קולו. אהבתי.

בתמונות מלמעלה למטה: עדי רותם, בן שחם, חן רותם, אלעד וילק

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 + 3 =