עיון ביקורת

אבירם צור, צבע וצורה (פברואר 2009)

חשיפת אמנים

אבירם צור  (בן 35, יליד נהריה)  עסוק בחשבון נפש קיומי. "מתרחק", שיר הפתיחה באלבומו החדש,  מבהיר את זה הכי פשוט: "אתה לא בן אדם נורמלי/ סתם חשבת שכן/ כל יום שעובר קובע/ אתה הולך ומזדקן"
ובהמשך יורד לקרקע – "חשבת שאתה יכול לעוף רחוק מדי/ לא הקשבת לקולות סביבך שאמרו לך כבר די" לא ברור מהשיר מה מקורות המצוקה, אבל היא ממשית ומוחשית. 
לא הייתם מאמינים, אבל הדובר והזמר בשיר (אבירם צור), מי שכתב והלחין את אלבום הבכורה שלו – הוא מנכ"ל חברת צור (TZUR), העוסקת בייעוץ שיווקי ויצירת חווית משתמש. לא הייתם מאמינים כי אווירת האלבום הזה היא אנטתיזה לכל מה שאומר חיים במרוץ עם הזמן המודרני, הצלחה מסחרית ומשרדים שמקרינים הייטקיות וקידמה.
חיינו באיזושהי אשליה, שר צור. "עכשיו כבר מאוחר, אם רק אפשר היה לחזור הייתי מאושר". המודעות הזאת לזמן החולף ולהזדקנות מתורגמת מוסיקלית בלחן מינורי יפה, ארוזה באווירה "בלוזית", צליל רוק אקוסטי בעיבוד ובהפקה מוסיקלית משודרגת של ראובן חיון (OOV הפקות)
גם "הולך לדרכי", הנפתח בשילוב יפה של אקוסטית וסולו חשמלית, ממשיך קו נוגה פסימי – והפעם על יחסים שנגמרים לא טוב: "ידענו שיחד לא נוכל להסתדר/ החלטנו לברוח בלי רצון שוב לדבר", סלואו רוק טעון, מתפתח אפקטיבי. זה שיר על מודעות שאחרי – "הפסדנו לכעס, לא ידענו לוותר". גם כאן אני אוהב את ההפקה המוסיקלית של חיון, הגם שהיא עובדת על קלישאות רוק מוכרות. צור שר את זה מתוך צער אמיתי.
והנה לגמרי שינוי טון – "בקרוב", שיר חמלה והזדהות עם אשה שקמה לתוך שגרת יומה הקשה, כאשר הדובר בשיר תמה – היכן נמצא מפלטה, ועם זאת – תולה תקווה בעתיד טוב יותר… צור מתרחק מסגנון הרוק בלוזי למשהו בניחוח צרפתי. החשמליות חוזרות לפעולה ב"מתבונן בילדותי" – על חוסר היכולת להיאחז במשהו, על חיפוש אחרי "העולם האמיתי" .
זה אלבום של אדם בתהליך של חיפושים, שלא השלים עם ההוויה של עצמו, שחי בין בלבול לתסכול, מסוכסך עם הזמן החולף בעולם מהיר. מחפש הצלה. היא תגיע בשיר כמו "בן רגע" – כנות פשוטה נישאת על לחן מינורי על תינוקת שהפכה ילדה, מעבר יפה של גיטרה חשמלית, טון חם.
והנה אחרי הגיטרות – צליל כלי מיתר. "מחפש ולא מוצא … בלי כסף בארנק והבקבוק בלי הפקק … זו הדרך שהוא בוחר הרחק מהחיים, אי שם בהרים" בטון הנוגה מורגשת הזדהות עם הדמות הזרוקה והבודדת הזו (אלכוהוליסט?) – איש הרים שנעלם מהרעש, מהמסגרות של הציוויליזציה. 
זה אבירם צור של צבע וצורה שנובעים מהצטלבות דרכים של בלוז ורוק, מעידים על המתבגר שימשיך לחפש את עצמו. יוצר חדש, מיוחד, מעניין ומבטיח.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 4 = 13