עיון ביקורת
לרכישה >>

חצאי צבעים, חצאי קולות, פרויקט שירי רחל (תיאטרון תמונע ת"א, פברואר 2009)

מוסיקה ישראלית

משתתפים: סיוון טלמור – שירה, אילה אינגדשט – שירה, אוריאל הרמן – קלידים ושירה, אהוד אטון – קונטרבס ושירה, חיים פסקוב – תופים, עדי רנרט – קלידים, חצוצרה.

שירים: עקרה, מתי, אויר פסגות, בדידותי, בלילה, אשר שלו, זמר, ואולי, כה ציפיתי, יונתן, הצדק את הדין, הנה קח, זמר נוגה (התשמע קולי) – ביצוע אינסטרומנטלי.

חצי שעה אחרי שההופעה הסתיימה סיפרה סיוון טלמור על סיבת נטישתה הפתאומית את הבמה (ראיון וידאו). די נדיר לראות זמרת מסתלקת לה בעיצומה של הופעה. חוץ מזה: לשמוע את "חצאי צבעים, חצאי קולות" ללא סיוון טלמור – זה לאבד הרבה יותר מחצי קול. הייתי אומר – יותר מקול. לא שחסר משהו לאילה אינגדשט המצוינת, אבל סיוון היא קול דומיננטי בתוך הקונטקסט של הערב הזה. בסופו של דבר הייתה צפירת הרגעה: סיוון חזרה לבמה.
סיוון פתחה את הערב עם "עקרה", לחן חדש שמצטרף בלי רגשי נחיתות לקלאסיקות המוסיקליות של השיר הזה. הטון המינורי הצנוע חודר אל בין השורות, וסיוון טלמור – שרה מדויק. נוגעת ברחל. מעורבת בתחושה, מופנמות אצילית. עיבוד אקוסטי מלודי יפהפה – חלק מהקונטקסט.
רחל המשוררת מחברת את דור המלחינים הצעירים לשיריה. מה כל כך מושך בשירים שלה? נדמה לי שהשילוב הזה בין חסר לערגה, בין בדידות לכמיהה. רחל הרי לא כתבה את השירים להלחנה, והנה רובם מוצאים את דרכם לפסנתר, לצ'לו, לשירה.
מוסיקלית, לאורך כל הערב, הצליל המינורי הנוגה והצנוע מתנה אהבה עם שיריה. כל כך שולט במופע, עד שהיוצרים אוריאל הרמן ואהוד אטון כמעט התנצלו על כך, שהם לא הצליחו להגיע לקטעים "שמחים" יותר. מצב  שכמובן נגזר מאופי השירים של רחל.

ב"הצדק את הדין" שבדיסק בוצע ע"י אבי בללי – קיבל במופע פרשנות אחרת של אילה – דרמטית ופחות מאופקת מזו של בללי, גרסה שבהחלט אהבתי. ("הצדק את הדין, הלב הנכנע/ הצדק את הדין גם הפעם/לא מרד לא זעם")
ב"אושר שלו" (לחן: אוריאל הרמן), שיר שבו מביעה המשוררת ערגה לאושר קטן, מעומעם, מצליחה אילה אנגדשט להעביר תחושה חלומית בשירה מופנמת, ריחופית משהו – "חצאי צבעים, חצאי קולות/לא צריך לשאול, לא צריך לענות/ הבט, הקשב/ העבר ידך על חלקת שערי/ בלב/ אשר שלו/צרי"
מה שיותר מיוחד בערב הזה לעומת הדיסק זו האינטרקציה בין אוריאל הרמן בקלידים ואהוד אטון בבס, שני היוצרים של השירים. הם מצליחים לנוע בין קלאסי לג'אז ולהעניק תזמורים ואלתורים משדרגים.
העובדה שביצועים שונים מהדיסק (אבי בללי, אלי דג'יברי, ליאן אהורני, אלי מגן, ליאורה יצחק, נתי רוזנטל) לא הגיעו לערב לא גרעה. הייתי אפילו אומר שבמסגרת ההרכב הזה – פרויקט שירי רחל של אוריאל הרמן, אהוד אטון בהפקה המוסיקלית של עדי רנרט עם סיוון ואילהנשמע עשיר, מבוצע יותר איכותי, ממוקד ומהודק מאשר הדיסק ששמעתי.

חצאי צבעים, חצאי קולות – הדיסק

שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 2 תגובות

  1. בכותרת כתוב על שיר בשם "הנה קח" אך זהו אינו שם השיר: שמו הוא "הנה אקח".
    (מעיין)(02/03/2009)
  2. הייתי במופע בתמונה.. לא הכרתי את שני החברה האלה לפני, וגם לא היה ברשותי הדיסק.. אולם כבר הרבה שנים לא נהנתי כל כך בהופעה!
    עושה חשק לעוד. וכמובן לקנות את הדיסק
    (שי, ת"א)(06/02/2009)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 3 = 0