Disc 1. Semi Final 1 & National Performances Top 1-5
Disc 2. Semi Final 2 & National Performances Top 6-10 & Interview with winner
Disc 3. Grand Final. כ -485 דקות צפייה. Dolby 5.1 and Dolby Stereo

אני בטוח שיש מי שיצא שוב למסע המתיש. כ-485 דקות צפיה. האירוויזונולוגים (המכורים, השפוטים) לא ירשו לעצמם להישאר בלי הדי.ווי.די הזה שמציג 42 נציגי המדינות המשתתפות (25 מתוכן הגיעו לגמר) כולל מופע הגמר של .Cirque du Soleil
שנתחיל באריזה? שלושת הדיסקים נמצאים זה על גבי זה. לא משהו שאפשר להתפאר בו, מה גם, יתקנוני אם אני טועה – זה לא בריא לדיסקים עצמם.
מוסיקה: אין טעם לכתוב עוד ביקורת שגרתית משעממת על האירוויזיון. העיניים ראו, האוזניים שמעו. מוסקבה הייתה עוד אפיזודה ראוותנית-מגלומנית בתולדות התחרות, אולי אחת התחרויות היותר אטרקטיביות בתולדות התחרות, לא מעט שירים טובים עד מצוינים אבל גם הפעם – לא כאלה שישאירו חותם לדורות הבאים. נדמה שהשירים ממשיכים להיות קורבן של תחרות בינלאומית צעקנית, שבה רוב המשתתפים משתמשים בכל מיני מניפולציות כדי להגיע לדוז פואה ולפאר את שם מדינתם.
השירים הטובים באמת הם הסובלים אלא שהפעם הופתעתי בגדול : Fairytale של Alexander Rybak נציג נורבגיה הוא המנצח. למה הופתעתי? כי מדובר לשם שינוי בשיר טוב, לא מסחרי בכוח, עיבוד אקוסטי יפה לכלי מיתר ולפסנתר קצבי. השיר הזה גרף את מירב הנקודות (387) וזכה בתחרות. מה שאומר: לא תמיד חייבים ללחוץ, לא תמיד הגימיק הוא המנצח, וגם המבקרים יכולים להתנתק משבלונות מנצחות.
אפרופו כך, אהבתי גם את השיר האנגלי – It's My Time בביצוע Jade Ewen בליווי של לא אחרי מאשר אנדרו וובר לויד.
איכות תמונה: היום אנחנו שואפים לקבל כבר איכויות של HD, אבל באין מכשור מתאים (די.וו.די, מסך תואמים) מצפים לאיכות תמונה טובה בפורמטים הרגילים. האיכות כאן טובה, אבל לא הפילה אותי, לא מתקרבת להיי דיפינשן. הגיע הזמן לשדרג.
צליל: ההופעות בתחרות משודרות ב – דולבי דיגיטאל 5.1. השאר – בדולבי סטריאו. גם כאן – בסדר, אבל לא מצוין.

בתמונות: אלכסננדר רייבק (נורבגיה) גי'יד אוון (בריטניה)

Alexander Rybak – Fairytale