עיון ביקורת

זיגנת ויסוקי , ההופעה + ראיון (היכל התרבות נס ציונה, אוגוסט 2009)

חשיפת אמנים

הקיץ מוביל אל הפארקים הסואנים. המדונות, הבריזות. איצטדיוני הכהן הגדול. ישראל 2009 – עבדי הרייטינג, המדיה, המולטימדיה. אבל ישראל 2009 היא גם האנשים נטולי  הרייטינג-מדיה-מולטימדיה. המוכשרים והאנונימים.

נסעתי להיכל התרבות בנס-ציונה. על הכרטיס רשום בלועזית זיגנת ויסוקי. מודה: גם אני שמעתי פעם ראשונה את השם. פסנתרן, אקורדיוניסט, מוסיקאי.

בתוך ההיכל, לא האמנתי למראה עיני – ברודוויי. מצעד אמנים. תזמורת גדולה. אופרה, פופ, מחול. שני מנחים. פופ טנגו וג'אז. המנצח הגדול על הערב, גם מי שמנגן ושר – ויסוקי. זיגנת ויסוקי. צוות טלוויזיה גדול מצלם. לא. הערב לא ישודר בערוץ 2 ולא ב-10. אבל ויסוקי החליט להנציח. למעשה, כל השנים האלה, אחרי שעלה מקישנייב, הוא חולם על ההנצחה. ברוסיה הוא היה נגן מבוקש. ליווה שנים את הכוכב פיליפ קירקורוב. משעלה לארץ ב-1991, הצטרף לקבוצת מוסיקאים עילויים שנאלצו לעבוד בבניין ולהופיע בבארים ובחתונות. ליווה את הטנור יבגני שפובלוב. ויסוקי ניסה  להיכנס לעסקי המסעדות. הייתה הצלחה. אבל יצא גם מזה. חיידק המוסיקה ממשיך לקנן. מחלה שאין לה מרפא.

מופע ברודוויי של זיגנת ויסוקי בנס ציונה הוא תחילת ההגשמה של מה שנחשב בעיני החמצה. אינה, בתו  הולכת איתו לאורך הדרך. המאבק המשפחתי למען עתידו. האקורדיון שלו קולח, וכשצליליו נשפכים – פניו קורנות. והאמונה חוזרת לשכון.

אני מקשיב ל"מונולוג" אלבום חדש. צליל הקלות הנסבלת. אקורדיון מתרפק בדייקנות על ואלס-טנגו-צרדש-רוסית-מולדבית-ברזילאית. מועדון הלילה הנוסטלגי. געגועים לבתי הקפה של פעם.

איש צנוע. מצטנע. 6 שנים עם שפובלוב מול קהל שהוא מכנה "ישראלי". והנה, עדיין קיימת החלוקה הזו של "קהל רוסי" ו"קהל ישראלי". ויסוקי רוצה להגיע לקהל הגדול.

דרך סלולה: קישנייב בירת מולדובה, נגינה מגיל 5, נגינה בחתונות בגיל 15, אקדמיה למוסיקה, מנצח על תזמורת הצבא האדום, ואז יום אחד כשהוא מגיע לברלין המערבית עוד לפני נפילת החומה – עם הזמרת המולדבית נדז'דה צ'יפרגה –מתגלה לו העולם שמעבר לחומות.
כשאני שואל אותו – אבל למה ישראל? הוא מצביע השמימה. בינתיים הוא הולך על פסגה אחרת. טוב מאוחר מאשר בכלל לא. אמרו לו: אין סיכוי שאתה מרים ערב עם כל כך הרבה אמנים. והנה, ובערב הזה  בנס-ציונה, ויסוקי הוכיח לעצמו שאפשר. וכל האורחים האלה שעלו וירדו כדי לפרוש לויסוקי האקורדיוניסט, הפסנתרן והזמר את השטיח.

אחרי הראיון הוא לוקח אקורדיון. ושוב העיניים הנוצצות שמראות שזה בנפשו. עם נפש,כידוע, קשה להתווכח. הכי נכון לתת למוסיקה שלו לדבר. ויסוקי פתוח עכשיו לנתינה, ומלא אמונה שזה הולך לקרות.

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 2 = 6