בלתי נלאה, סיר פול מקרטני. ניו-יורק על המפה. אנחנו בסיטי פילד. 17-21 ביולי 2009. כשהביטלס הופיעו במקום ב-1965 – קראו למקום Shea Stadium. ערב טוב ניו יורק, מקרטני חוזר לזירה. הערב – חוגגים את פתיחת האצטדיון החדש. בשלושת הערבים יגיעו 110,000 איש. בין הקהל בימים ההם הייתה צעירה שענתה לשם לינדה, צלמת שלימים הפכה לרעייתו ולחלק מלהקת "כנפיים". פול לא שכח. הקונצרטים האלה היו לזכרה.

בן 67 אנרגתי, קולו מצוין. בשיאו. אני ב –My Love. טעון רגש. ליד הפסנתר. תעבירו ל – Mrs Vandebilt. מדגים את ידיעתו במוסיקה קלאסית בגיטרה. הצלילים  הקלאסיים מובילים ל –Blackbird. הוא קורא שלט של מעריצה: "הזדמנות אחרונה פול, תתחתן איתי". הצעת הניושאין המיליון ואחת שקיבל בחייו. את Here Today הוא מקדיש לג'ון לנון. "כתבתי את השיר אחרי מותו". עצב כזה לא קל להעביר לעשרות אלפים.
מקרטני באקוסטית סולו מעביר. מרטיט. קולו שבור משהו. ב"אלינור ריגבי" המתופף האנרגתי שלו יורד לסייע בהרמוניות קוליות (שיר ללא תופים) ב –  I'm Down  הוא מזכיר את ההיסטריה של הסיקסטיז באותו מקום בהסתכרנות עם המסכים. ג'ון, ג'ורג' ורינגו מאחור.

 יגיעו כל שרציתם – "להקה במנוסה". "חזרה ביו.ס.ס.ר", "משהו" (בליווי יוקללה שג'ורג' נתן לו במתנה כשעל המסכים מוקרנות תמונותיו), "יום בחיים", "לט איט בי", "היי ג'וד", "ליידי מדונה", "דיי טריפר", "יסטרדיי", "ראיתיה עומדת שם", "גט בק", "סרג'נט פפר".

רשימת שירים אטרקטיבית שהיא תערובת מובחרת מכל תחנות דרכו – ביטלס, כנפיים, אלבומי הסולו. מי שהגיע לפארק הירקון מכיר. יש אגב שירים שלא מי יודע מה עוברים, מתקופת הסולו שלו.

האיש אוהב להופיע, נהנה כאילו זו הפעם הראשונה, לא איבד דבר, עושה גודטיים לקהל. וזה כבר אלבום הלייב השישי שהוא מקליט מאז 1990. ועדיין אטרקציה. 45 שנה אחרי שהביטלס הופיעו באותו מקום – עושה את זה מקרטני, כן לא  יאמן –  בגדול.