עיון ביקורת

צח דרורי , כיוון הרוח (היי פידליטי, אפריל 2010)

מוסיקה ישראלית

אני שומע פסנתר, ויולה וצ'לו. אווירה נכאה שמתוכה מבצבץ טון נמוך מדוכדך שמתחיל ב"אני חוזר מגלות מדבר", משמעות של גָּלוּת רוּחָנִית שאינה בהכרח רעה, כי בכל זאת זאת הדובר בשיר פגש אנשים יפים, שמחים, ערים, ראה גם "חסד ותקווה". ואז מגיעה פאוזה של כמה שניות שכמוה נתקלים לעיתים נדירות – כאילו לומר – ועכשיו אני עובר לעולם האחר היותר טוב – "אבל את/ לא ראיתי שום אדם שדומה לך"…. שיר על אהבה אולטימטיבית.
לא זמר במובן של "קול יפה", אלא מספר תחושות-הרהורים שמגיעים הכי אותנטי בטון הטבעי הזה, שהוא הכי אמיתי, וזהו מקרה קלאסי שיוצר מפרשן הכי טוב את עצמו.
אני אחרי שני דיסקים (אלבום כפול) של צח דרורי. מאז דצמבר 2009, עת יצא הסינגל "שדה חיטה", אני מצפה לאלבום הזה. באר שבעי, שותפו המוסיקלי של אביתר בנאי, כישרון מדובר, מלחין ומוסיקאי שיצירותיו מנוגנות ע"י תזמורות. אנימטור חובב שביים את "יבשה לים" הקליפ של פרויקט 30. "כיוון רוח" נכתב במשך 7 שנים במהלכן התגורר במצפה רמון.
עטיפת קרטון מאוירת שנפתחת לשני אלבומים – "כיוון הרוח" ו"הנחל והסלע". מעין פרויקט, מבנים מוסיקליים, הרמוניות, מנגינות ייחודיות וגם ביצועים שונים. כשצח דרורי שר על מהות הקיום ב"מה קורה" או על חוסר היכולת להבין תופעות מתמיהות בחיינו  – קולו נשמע מרכיב טבעי בקטע האמביינטי-אלקטרוני הזה. ב"שדה חיטה" קולו הוא חלק מקונטקסט, מספר סיפור מעולם הזייתו. על סערה נוראה בים מול אשת חיל שממתינה עם תה חם על מיטה, כשבאוויר ריח קיץ כפרי ואנשים שרים על בית תפילה. שיר מושר בטון אחיד, עיבוד אקוסטי שטוען במתח דק, מדגיש את האווירה ההזויה במנגינה מינורית יפהפייה.
בהמשך מגיעות זמרות. כמו בהצגה, גייס "שחקניות" להוציא לפועל את שיריו. בדיסק הראשון – 2 זמרות מצליחות לשדר את הליריקה ברוחו של דרורי וגם להישאר עצמן. "אם תבוא" ששרה דנה ספקטור ("אם תבוא/ תהיה לי סכר/ בתוך העמק/ בקצה ההר") – קולה המהורהר בעיבוד אווירה מודגש קונטרבס, לחן מפותל מביע תחינת אמת ל"תקווה לבנה".
יעל קראוס שרה "אי שם" – שיחת פרידה בה היא משחרת בן-זוגה לנסיעה רחוקה לחוות נופים ואנשים, נוטעת בו ביטחון שתהיה כאן לחכות לו כשישוב, אומרת לו את הדברים שהוא רוצה לשמוע . מוסיקה האיטית-נוגה נושאת שירתה האינטימית מהורהרת כאילו היא משאירה את הדברים בחלקתה האישית. שרה באיפוק מלנכולי הזוי שיש בו סערת נפש, אבל ללא טיפת דרמה מוחצנת, עיבוד שנוסך אווירה חלומית וגם יוצר מתח מסוים. גם כאן דרורי מצא את מי שתתרגם את השיר לפי כוונתו, לפי הקונספט של הפרויקט.
"הנחל והסלע", דיסק ב', מהורהר (תרצו – הגותי, פילוסופי) מאוד. אווירתי מאוד. שמיימי. יעל קראוס שרה: "אם לא אבחין בין טוב לרע מה יישאר לי להציע" וגם "ארץ היא לא נעלמת/ היא רק מחליפה לה מלך" ("מציאות") המוסיקה לובשת אופי אלקטרוני-הזוי-אמביינטי, נשמעת כהד של המציאות/ העולם.
צח דרורי שר: "אני בחלל עמוק נושם מחשבות … המים מדברים והלב שומע…" ("המים") גם אם יש פה ושם שינויים בקו המלודי –המוסיקה משרה קו של אווירה הזויה כמעט אחיד. זה יופיו. גל פרנקל מעניקה ממד חלומי ב"הצייד" – שיר על ממד הזמן דרך עולם החי. הקולות (יעל שפירא, איתי גבי, דניאלה ספקטור) ב"מי אתה" מוסיפים מנת הזיה קסומה. קולה של רות דולורוס חריג בטון הצער הדרמטי המאופק המבקש חמלה ב"שיר סתיו" בעיבוד מידטמפו שמייצר מתח באמצעות האפקטים האלקטרוניים.
והאלבום מסתיים ב"זה לא נגמר/ בגלל שזה לא קרה/ מעולם בכלל/ זה היה רק חלום קצר"… "זו לא מציאות זה רק דמיון נסתר"… וגם "אם לא תחלום לא תפגוש אכזבה". וגם הפינאלה משאיר באווירה הזו החלומית ששולטת בדיסק ב'.
אסכם במשפט פשוט: רוחו של האלבום לוקחת למקומות שעדיין לא ביקרתם בהם, ואני מדבר על מקומות קסומים. כל מילה נוספת תגרע.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

One thought on “כיוון הרוח

  1. ביקורת יפה אשר מעבירה את אווירת האלבום המדהים
    (חובב אבק)(08/07/2010)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


2 − 1 =