שניר ימין משכיב עצמו על ספת הפסיכולוג. בואו נקשיב למה שיש לקולו השביר לספר על בעיותיו. אנליזה אישית רגשית, חווייתית. יש לא מעט ערפול מה מהות הסבל. מתקשה לישון. מאבד כיוון. מלכלכים עליו (כלומר?), יותר מדי לחצים, פעל ללא היגיון, מתלבט בבחירה בין "כדור לפסנתר" ו"מרוב מחשבות איבדתי כיוון" (גם כותב שורות אלו), חריג חברתי, מתבודד, אבל גם גילה "מה טוב בשבילי", שזה נפלא…
על הנייר –  דו"ח מצב אישי די מבולבל. אבל זוהי כנראה מהות חיפוש עצמי המוביל לתסכול, בלבול. ללא ספק – ראוי לטיפול.
בשירה שלו, שניר ימין משדר מלנכוליה, המנגינה המינורית הפשוטה, הטון המדוכדך – שמקבל מימד דרמטי ב"ימים עוברים והזמן מתקצר", שילוב אפקטיבי בין פסנתר לגיטרות מעצים את הדרמה האישית. שירה אותנטית, טעונה. בלדת פופ מלודית להפליא שמצליחה להעביר סערת רגשות.

יותר מדי, יותר מדי לכלוכים מדברים עליי/ כנראה שנתתי סיבה טובה/ החלטה לא לוקחים בשנייה פזיזה
//כשכולם נרדמים במיטה, אני שוב מתקשה לישון/ זו בחירה בין הכדור לפסנתר והכל מתערבב לי/ אני שוב מנסה להתחבא/ מרוב מחשבות כבר איבדתי כיוון/ זה מפחיד אותי, אני שוב מנסה לחזור חזרה/ בלי התחייבות כזאת, וזה לא בשבילי //
יותר מדי יותר מדי לחצים על הראש שלי/ כנראה שפעלתי בלי היגיון/ שיגעון כבר נדבק כמו עיוורון //
ימים עוברים והזמן מתקצר, אין לי שוב הסבר/ מצטער שאני לא כמו אחרים//
כשכולם מתפרעים במסיבה, אני שוב עם האוזניות, עוד בחירה בין הצגה לאמת והכל מתערבב לי/ אני שוב מנסה להתחבר/ ולא לחשוב על איך זה נראה לך/ מרוב מחשבות כבר איבדתי //
כשכולם מצדיעים למפקד, רק אני לא מבין על מה/ כשגיליתי מה טוב בשבילי, אז הכל התחבר לי/ אני שוב מנסה לחזור חזרה/ בלי התחייבות כזאת וזה לא בשבילי