יש שירים, נעים וחובה להגיד, שפשוט אסור שייוולדו. עומר אדם, כוכב שנולד, איש שמסלסל נפלא, לקח אוסף הקלישאות הגדול של השבוע, מה שבוע – החודש, והוא יתחרה על השיר הכי קלישאתי של השנה. אני מבחין בהתערותה של אחת עינת הולנדר בשוק המוסיקה המכונה "מזרחי" או "ים תיכוני" (כל מיני הסוואות באמצעות מינוחים מעורפלים) שלקחה לעצמה (ברוב "אשכנזיותה") למסחר שירים כדי להתחבר לסקציית המסלסלים.
עומר אדם יודע לסלסל באוריינטאלית, אפילו לשחק אותה דואב, הרוס מאהבה, ויש לו מנגינה להתרפק. הבעיה היא שמה שעובר מהשיר הזה זה בעיקר טון של דיכאון, שאם הייתי בחורה – לא בטוח שהייתי משתכנע (ת), למרות שבשיר כתוב, שאין אהבה כמו שלו, וניתנת הבטחה, שלעולם היא תשכון בנפשו. ממרח מלנכולי, נדוש ומיושן, שאצלי לא רק שלא החסיר פעימה, אלא האיט את הדופק.

אין אהבה חזקה כמו שלי,

תחפשי אבל לא תמצאי,

את יודעת.

מתענג על יופייך, מצפה בכל יום למחר.

בלעדייך תדעי שאני, אין לי דבר.

כי אין אחרת,

כי אין אחרת מלבדך,

תני לי נצח לצידך.

כי אין אחרת,

מה לא אתך לך מעצמי?

זוהי את שקנית את עולמי.

את מחסירה מן הלב פעימה,

ואוהבת עם כל הנשמה.

את שומעת?

בלעדייך אפילו דקה לא אחזיק מעמד.

לעולם תשכני בנפשי, את האחת.

כי אין אחרת…