שמעתי עם עוד כמאה איש שלישיית ג'אז מקומית במועדון קטן ואפלולי. יצאתי מ"שבלול" בהרגשה, שהמאה חייבים להפוך לאלף.
"טריו דורון רפאלי" היא שלישייה של מתופף (מינואט, אטרף, טררם) שהחליט כי הגיע הזמן לעשות את המוסיקה של חייו. בסוף הערב הגיע גם ארגז דיסקים חדשים, Horse Of Passion – המוסיקה של חייו הישר מהתנור.
ג'אז ישראלי לא עושה כותרות. לפעמים אתה חש תחושת החמצה גדולה. ידעתם שהיינו יכולים להיות מעצמת ג'אז? כלומר אילו עשירית מהכישרונות המקומיים היו מקבלים הזדמנות להופיע על בסיס קבוע, לקבל זמן שידור משלהם (תגידו "ג'אז ישראלי לערוץ 24 ותועפו מכל המדרגות) אילו.
מצד שני אומרים לי: עזוב אותך ג'אז. הרוב אינם "מתחברים". למה יתחברו אם אין להם אפילו דוגמיות להאזין. אז מה? נוטשים.
ניו-יורק היא אחת ממעצמות הג'אז הישראליות על פני הכדור. רוב גאוני הג'אז המקומיים נוסעים לשם ומתכתבים עם המשפחות ושולחים דוגמיות ולפעמים דיסקים.
לפני שמשהו כזה קורה לדורון רפאלי טריו, כדאי אולי להגיע ולהקשיב. רפאלי בתופים, הוד מושונוב – פסנתר, רן לוי – בס. ההרכב עושה מוסיקה אקלקטית. מהי מוסיקה אקלקטית? כשנגן הבס כותב קטע שנקרא "מרוקו", ואתה שומע הכל פרט למרוקו, באחד הקטעים המלהיבים של הערב (והדיסק)
הם ניגנו את הדיסק החדש. מעין תרכיז פסיפסי של ג'אז מודרני מכל מה ששמעתי בעשרים השנים האחרונות. מפיוז'ן, דרך אפרו ועד אתני. יו ניים איט. לא שעטנז מקרי. הם מחוברים בדבק אורגני ע"י המתופף הותיק. נשמעים פתוחים, רעננים. משולבים. משולהבים. הד מושונוב בפסנתר הוא גאון ג'אז צעיר מאוד שמנגן במיומנות כאילו יש לו ותק של שנים. רן לוי הוא אחד הבסיסיטים היותר יצירתיים ששמעתי לאחרונה. דורון רפאלי, האיש שעל התופים, הוא מתופף ורסטילי, מלא חיוניות, מלחין בחסד.
רפאלי מתאר את יצירת המוסיקה במילים שמצאתי על גבי עטיפת האלבום – "חש כסוס שדוהר עיוור על פי תשוקתו ואהבתו למוסיקה" כזהו גם שם האלבום Horse Of Passion, סוס של תשוקה.
יש משהו קסום במוסיקה הזו, חופשית ממגבלות, זורמת באפיקים שונים, רבת השפעות, כמו בדיסק הערב נפתח עם Mongoose Walk, קטע אווירה יפהפה של מרקוס מילר, (ששמעתי אצלו הטיריו קלארק, מילר, ווטן) פיוז'ן עם השפעות אתניות של נגן הבס רן לוי, מחיאות הכף של המתופף, קטע יוצא מהכלל לנגן הבס גם בשימוש יפה בקולו.
הקטעים הבאים יעידו על השינויים הסגנוניים בכל מובן. הפיוז'ן המסעיר של Kalabush עם עבודת קלידים-בס-תופים-הקשה אנרגתית מלהיבה. הפאנקיות האתנית של Horse Of Passion. הליריות המלודית הנוגה של Eden (דורון רפאלי) בנגינתו רבת הדימיון של הוד מושונוב, שהלחין את "שלוף", המנוגן באוריינטציה שלוקחת נאמר לפט מתיני, עם סטיות לשבילי ג'אז מפתיעים. חוזרים לדרך הראשית עם Canada המלודי-קצבי-פאנקי מלא אור וחיוניות.
החופש הנפלא שההרכב לקח לעצמו כמו "הזמין" את האורח של הערב – אלון אולארצ'יק, שהגיע לכייף בשחרור של חיוך גדול ב"גלים גלים", "דבקה" (סטנדרט עממי ישראלי), "בא לשכונה" קורויוז העונה לשם "מסורת". קינוח מזן לא מתקתק מדי לערב דורון רפאלי של ג'אז ישראלי מופלא שדרכו לצאת מהשבלול לעולם הגדול.
דורון רפאלי טריו ראיון וקטעים מההופעה
