אני מסיר הניילון מעל המארז המפואר שיצא במדורה מוגבלת, ומברר תחילה מדוע הוא כבד כל כך. שלושה דיסקים לא אמורים לשקול חצי קילו.

ב"סיבת המשקל" אני מעלעל עכשיו בסקרנות. זו הפעם הראשונה, שלהקה ישראלית מוציאה ספר עתיר סיפורים וצילומים, מחולק כרונולוגית לפרקים, למעשה סיפורה של "משינה" כפי שסופר ע"י חברי הלהקה עצמה בשעות של שיחות (יובל, שלומי, מייקל, אבנר, איגי) ועוד שניים שהיו מעורבים חזק בדרכה, מנהלי הלהקה בועז בן-ציון ושוקי וייס. 14 פרקים, הראשון שמתייחס לשנים 1983-4, האחרון לשנת 2010. פרק 9, למשל, נקרא "משהו בחיי עומד להשתנות" ומתייחס לתקופה שבין 1994 ל-1995 ולשני אלבומים של הלהקה: "להתראות נעורים, שלום אהבה" ול"מכונת הזמן" – משינה בהופעה 1995.

זה אחד הפרקים היותר מרתקים בספר – פרק של פריצות דרך, גם של שפל איום. הוא מתחיל בהקמת אולפן מיוחד ב"בית ציוני אמריקה" בת"א לקראת הקלטת האלבום, למעשה סיפורו של אבנר חודורוב שהתמנה להיות הטכנאי של הדיסק – ולהתנסות לראשונה (בארץ) בעבודה עם מחשב וציוד חדש שהובא במיוחד לאולפן, מעין פרויקט של ניסוי וטעייה.

שלומי ברכה מספר, כי לא ידע שזה יהיה התקליט האחרון של הלהקה..  יובל בנאי טוען ש"האסון בערד היה זה שסתם עלינו את הגולל, הוריד אותנו לתוך האדמה… האירוע הזה מחק את הלהקה. לא יכולנו להרים את הראש למעלה להמון זמן אחר-כך".

בועז בן ציון מנהל הלהקה: "זו הייתה התקופה הכי הקשה בתולדות הלהקה מכל הבחינות. קשה היה להרים אותה מהקרשים. הלהקה לא רצתה להופיע. ניסיתי לשכנע אותם לעשות מופע אחרון והם לא הסכימו, הפצע היה עמוק, ורק אחרי ביקור אצל ההורים השכולים, הוחלט לערוך הופעת פרידה גדולה בפארק הירקון, (12.10.1995) שתוקדש להורי הילדים שנהרגו באסון.
שלומי: "זה היה אירוע נדיר. בהופעה האחרונה של להקה, שפעלה כל כך הרבה זמן, אירע כזה אסון. היינו כבר עמוסים אחד מהשני, ורצינו ללכת איש לדרכו… האסון הזה מעבר למה שהשפיע עלינו נפשית בצורה מאוד קשה, לא נתן לנו ללכת. הוא מתח את הבדיקה של החברות שלנו למקום מאוד  קיצוני. בהופעה בפארק הירקון ניגנתי על אוטומט, כמו רובוט"… כך מסתיים פרק 9 בספר. פרק 10 נקרא "זה לא נגמר, זה רק הסוף"…

 הספר בן 142 העמודים המספר את סיפורה של "משינה" מעשרות שעות של ראיונות (ערך: דרור נחום) – הוא גולת הכותרת של המארז, פריט אספני חובה לאוהבי הלהקה המכיל גם המון צילומים נדירים שסופקו ע"י עשרות צלמים שצילמו את הלהקה, ובעיקר סיפורה של הלהקה המסופר בכנות רבה, בגילוי לב שובה לב, בפתיחות מפתיעה – על החברות, ההצלחות, המשברים, המוסיקה, כמובן.

על המוסיקה של משינה נאמר כבר כמעט הכל: 2 הדיסקים המצורפים למארז הם אוסף כפול של 40 שירים, חלקם רואים לראשונה אור על דיסק – גרסת האולפן של "משהו קטן וטוב", השיר "אוהב אותך מישל" והסינגל החדש – "הנה אנחנו" שהוקלט במיוחד עבו האוסף. וגם בונוס: דיסק די.וו.די המכיל קטעי הופעות נדירים מהאוסף הפרטי של הלהקה. אני כרגיל, כמאהב ישן, מזדקן איתם ביחד, יודע שהם יחזרו תמיד. זה כתוב בספרים, בשירים, במפות הכוכבים.

שירים

דיסק 1: אופטיקאי מדופלם, רכבת לילה לקהיר, שלח לי מלאך, את לא כמו כולם, משהו קטן וטוב, אנחנו שניים, רומנטיקה עתידנית, שלג צח, את באה לבקר, דני, עתיד מתוק, אנה, יהלומים השמיים, בנות הים, אז למה לי פוליטיקה עכשיו, הכל עוד אפשרי, רני בפריז, ילדתי, נגעה בשמיים, סר חינה

דיסק 2: הנה אנחנו, להתראות נעורים שלום אהבה, אין מקום אחר, העמותה לחקר התמותה, פחי שאו, הכוכבים דולקים על אש קטנה, גברת שרה השכנה, לנדסמן ופולנסקי, ברחובות שלנו, היא התווכחה איתו שעות, ריקוד המכונה, אוהב אותך מישל, אהובתי, מדברים עלייך, אחכה לך בשדות, בדרך אל הים, בלדה לסוכן כפול, בן המלך, התשובה, תחזור תחזור