סהר חגי חורז משפטים קצרים מאוד, שיתאימו  למוסיקה של ניצן קייקוב. עיון מקרוב אומר, תישען לאחור – אין כאן משהו שכדאי ממש להתעמק-להתאמץ, או שאולי לא ממש ירדתי לגאונותו של המשפט "אם את לא אוהבת/ אז את לא חושבת", ואני לתומי חשבתי שרגש לא תמיד הולך עם חשיבה.
לעיתים נדמה, שכותבים משחררים מילים בקלות נוראה – העיקר שהן יתאימו לאיזה לחן. "אם את לא אוהבת" שפותח את האלבום של אהרוני הוא גיבוב-שרבוט מופרך של משפטים חרוזים בגוף שני, שאינם ראויים לפתוח אלבום בכורה.

הפניה של אהרוני בגוף שני למישהי קיימת גם בשיר הבא "ברחוב"  "את נופלת"… "את הופכת לשירים עלייך" "לא לקחת הפסקות"… "מחבקת את עצמך בינתיים"… "ואת רוצה לבעור מחום"… "ליפול על הגשמים". לא בטוח שאני מבין מה אהרוני רוצה להגיד. מה הוא רוצה מעצמו. משהו אישי המלודרמות האלו?

כוכב נולד פתח את הדלת לזמרי רגש טובים. אהרוני הוא זמר רגש מעולה. יש לו תשתית – מעין מלנכוליות בסיסית, והוא בנוי לקיטש שמייצרים עבורו הצמד חגי את קייקוב.

כשעושים שימוש ב"לייצר" – הכוונה להפקות אינסטנט מהוקצעות בחריזות הבזקיות כמו ב"בואי בואי" – רצפת ריקודים בלי גרוב, בלי אמת,. בלי החן של אהרוני.

מוסיקת פופ היא מקצוע שדורש מיומנות. קייקוב מייצר מוסיקה מחניפה, מנצל היטב את פלאי ההפקה המודרנית, לזכותו של קייקוב ייאמר: מקצוען שיודע ליצר את הדרמות העקרות האלה. יש לו חושים מלודיים בריאים, ובעיקר הוא למד את אהרוני על בוריו.

אהרוני. זמר רגש – נאמר מהסוג השנסון הצרפתי. קחו את המילים של בלדה כמו "שקוף" תרגמו לצרפתית ויש לך  צירוף מלודי נוגה, נוגע, מגיע. להראל סקעת יש את הטאץ' הצרפתי הזה. שיר שהוא היה קונה בהתלהבות. למרות הנדוש (ב"שקוף") – כשחן אהרוני שר את השיר הזה אפשר באמת לראות לו את הלב – שקוף, שקוף. הלחן היפה של חזי שקד.

אהרוני כמעט בכל שיר כאילו מקונן את המילים – קחו את "כל מה שרציתי" מבטים מתחלפים, זיכרונות. "לנשום רגעים" – כל המילים הנדושות  שחוזרות ברוב סרנדות האהבה, כאילו וידויי אהבה חושפניים, אבל לא יותר ממילים שמשדרות תוגה מיופייפת.  "כל מה שרציתי"  הוא הפקת נפח של רגשנות שנוגעת באינסטנט. הלחן קליט, המעבר הקצבי ממיד-טמפו לאפ-טמפו אפקטיבי, הניואנס המזרחי יפה! ההפקה המוסיקלית עדכנית (כולל הברקה במעבר אלקטרוני) האם אפשר לדרוש יותר מכוכב בעל כישרון טבעי, כשכל שהוא רוצה זה עוד להיט רגש מחניף בטון משתפך?