עיון ביקורת
לרכישה >>

עומר אדם, נמס ממך (Play, דצמבר 2010)

מוסיקה ישראלית

מה הסיכויים של עומר אדם לטפס לטופ טן של  הפופ הים-תיכוני המקומי? תרשו לי להיות פסימי – לא מפני שאדם הוא זמר רע. ילדים הכי מוכשרים שיוצאים מכוכב נולד לתוך הפקת דלוקס (מיטב המעבדים והמפיקים בז'אנר) זוכים לניהול אישי הם עדיין ילדים, לא הספיקו לפתח אישיות בימתית, נטולי כריזמה, אבל כבר נותנים בחאפלה  "אני נמס ממך האהבה בוערת, אש בתוכי" ו"את כל הלב אני מבטיח". ו"אני רוצה לשיר לך מול ירח" היום לשיר מול ירח? בחייאת.

יוני רועה שהלחין הגיע לחגיגה. תמיר צור רוקד על מכונות ההקלטה. להיט חתן-כלה. בשיר השני "להיאבד ברוח", שיר שקט  שכתב דורון מדלי, עומר אדם הוא כבר סתלבט, יושב על סירה תחת השמיים, בחוף הילדים בונים ארמון חול והוא (בסירה) כותב לה "על נופים" ושר לה "עוד שירים", יענו, מדמיין אותה רוקדת לצידו. הזמר גואה מרגש, ואני לא מאמין לאף מילה שיוצאת מהמיתרים שלו בדיקציה שהייתי שולח לטיפול דחוף אצל מורה לפיתוח קול.
בשיר הבא "אל תבכי" מתחפש לזמר יווני א-לה סרנגה, מלודי ואנכרוניסטי ומתייפח – "אל תבכי כי זה כואב זה שובר לי את הלב", כינור בסיום לפי העיבוד של אסף לבית צנעני, אבל עיני נשארו יבשות לאן עוד אפשר לרדת בחוסר מקוריות? רזון טקסטואלי כזה הוא כשלעצמו "הישג". דלות נוראה.  מוסיקה ים-תיכונית-סטייל יוונית מיושנת, תזמור קלישאה. יש שירי דיכאון, ויש שירי דיכאון. זה לא הדיכאון שיכניסני למצב של הזדהות. לא עצבות ולא תוגה ולא עוגמה. רק הניסיון לעבוד על רגש. 

אם יווני – למה לא ממש המקור של ג'יורגוס אלקאיוס. השיר נקרא "הופה" – הופה, הופה, בכפיים, בידיים, בציפורניים. תרקדו. תעופו. גם דורון מדלי טוען בשיר ש"אין אחד שלא רוקד כאן/ מאתונה עד אילת". בעיבוד של תמיר צור – גם בקפריסין ירקדו. אתם יודעים מה: גם בפיראוס.

והנה עוד אחד עצוב, מלודרמטי   "נצח לצידך" – אין אחרת מלבדה, קנתה עולמו, מסלסל את זה כהרוס מאהבה, ויש לו מנגינה להתרפק. הבעיה היא שמה שעובר מהשיר הזה זה בעיקר טון של דיכאון בממרח מלנכולי, נדוש ומיושן, שאצלי לא רק שלא החסיר פעימה, אלא האיט את הדופק. "בלילה קר" שרבוט של עומר אדם עצמו. והייתי אומר לו: אתה לא חייב להוכיח שאין לך את זה.

בשיטת פעם עצוב – פעם שמח יגיע עכשיו אחד שמח ("לא תדעי דמעה") של רביב בן מנחם לעוד טקסט שממחזר  טקסט מבנק המילים של המוסיקה הים-תיכונית. ("כשאת אוהבת – את ליבי גונבת") שיפור משמעותי מורגש ב"נעתי בתוך מעגל" של אסף אטדג'י ויוני יעיש, סוף סוף משהו יותר אמיתי, סלסול יפה, ומתברר שעומר אדם הוא אינו אותו עמר אדם כשמגיע שיר טוב, וכן, גם קיטש יכול להיות איכותי בעיבוד יפה לצ'לו של אסף לבית צנעני. כאן ימיס לבבות.

אני יכול להבין את הלחצים והאילוצים המסחריים של השוק. מנסים לייצר כוכב חדש בשמי הים-תיכונית, אבל אני רוצה לומר משהו לעומר אדם, כוכב שנולד עם סלסול טבעי: עזוב אותך משמח שבלוני, עזוב אותך מעצבות אינסטנט, לך על משהו מקורי.. את המוסיקה היוונית כבר המציאו, את כל מטעמי השמח כבר שחקו. יש לך דוגמית באלבום הזה. (הקשיבו מטה) 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 2 תגובות

  1. אתה שכתבתה מה הסיכוים של עומר אדם לטפס לטופ טן של הפופ הים תיכוני המקומי.
    לאחר הכתבה של עומר אדם אתמול באולפן שישי,על איזה סיכוים אתה מדבר?,עומר אדם לא רק בטופ טן של הפופ הים תיכון המקומי,הוא אפילו ב3 הטובים ביותר.
    5 הופעות ביום העצמאות! קיסריה בקיץ!
    זה רק מראה את הפער בין הביקורות של אלה החושבים את עצמם "מבינים" למציאות בשטח.

    מסחור לא מסחור,כסף לא כסף,מה שחשוב שהקהל אוהב את זה.
    (מתן)(14/05/2011)
  2. בתאכלס אתה צודק,אבל כמה שהטקסטים רדודים ברוב השירים, אני עדיין אוהב את עומר אדם, ובמיוחד את השיר "נעתי בתוך מעגל" הוא באמת חייב חייב חייב בדיסק הבא לעבוד על מקוריות ועל איכות .. בסך הכל זה לא רק עומר אדם - זה כל המוסיקה המזרחית -רדודה אותו טקסט אותו לחן.. ושיבינו שאני לא שומע מזרחית - רק את עומר אדם כי משהו בקול שלו כובש וממכר! בקיצור יש לו עוד זמן לגדול ולהשתפר... אני מאמין שהוא יצליח בגדול בעתיד
    (...)(31/12/2010)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 + 6 =