עצוב. שיר עצוב. שיר של דכדוך אבל עם אור שבלב. שיר מסכם חיים. פרספקטיבה של – אם הגעת עד הלום, שמור על מה שהשגת. מיקי גבריאלוב שר בשפה פרוזאית, הכי פשוטה "אל תוותר, שמור על החיים שלך". פעם גבריאלוב המציא מנגינות יפהפיות חדשות לבקרים – חדשן של ממש, שהיתווה דרך בפופ המקומי, בשירים שכתב לאריק איינשטיין, לעצמו ("זה היה סיפור של חורף", "אמא אדמה", "ערב מול הגלעד"). היום הוא מסתפק במנגינת תוגה יפה כשלעצמה, אבל שאינה מסמנת פריצת דרך. תוגתו מגיעה. חשים בה, בהתגעגעות הזו, ואני מאמין גם לטון קולו. אבל נדמה שממיקי אני מצפה לחידושים והמצאות ויצירתיות מאתגרת. כאן הצליח להלחין הלך רוח שזוכה לעיטור "נוסטלגי" של הרכב הג'אז סווינג של סווינג דה ג'יטאן. ככה שגם אם אני איתו במאבקו (לא לוותר), הייתי רוצה לשמוע ממיקי שירים יותר מאתגרים.
שומר על הבית/ שומר על הֶחצר/ על המשפחה שלי / אני לא מוותר
כי זה הכי חשוב בעולם/ לך וְלי חבר/ זה מה שעושה אותנו
על זה אני שומר
אל תוותר על זה לא לא אל תוותר/ זה הבית שלך חבר לא אל תוותר
אל תוותר
בִּשתי הידיים בנית ארמון/ בִּשתי הרגליים צעדת המון/ הִגעת הביתה עייף ורעב/ היא חיכתה לך בַּפֶּתח בלב אוהב
אל תוותר/ בתוך הבית הקירות שומרים/ את סודות חיינו שתמיד פורחים/ כמו קוץ השומר על פרח שוֹשן/ אני אהיה לצידך כל הזמן
אל תוותר
תגובה אחת
מיקי גבריאלוב כבר בן 60, לא? מדוע לצפות מאדם שעשה כל כך הרבה בחייו לשירים יותר מאתגרים? במקרה הזה, אפשר להסתפק בביקורת צנועה יותר, כמו השיר היפה הזה, שגם הוא צנוע ועדין, מבוצע יפה, אם כי הכינור מפריע לי, כך גם הגיטרה הספרדית. שניהם תורמים איכות קיטשית מידי, שפוגעת ברצינות הביצוע. עדיין-שיר יפה ואפשר, מידי פעם, לא לחפש תובנות גדולות. מיקי גבריאלוב הרוויח זכות זו ביושר רב.