אילו הייתי במקומו, יכול להיות שהיו צריכים לקרוא: "יש רופא באולם?" נפתלי אלטר איש קטן וענו, נטול שעות במה, התיישב מאחורי הקלידים ושר את שירי חייו, החדשים, הישנים. הרופא שבאולם נשאר חסר תעסוקה. נדמה לי שהוא נהנה. ואלטר נשאר בחיים.
הדיסק החדש שלשמו התכנסנו, נפתח בשיר "נסיעה" שאלטר הלחין למילים של אשכול נבו: "זה שיר נסיעה אחרי שנים שלא נסעתי / אחרי יותר מדי זמן שהייתי מקצוען /הייתי נאמן/ שהייתי, לא הייתי".
מה מניע יוצר בן 64 לצאת לנסיעה החדשה הזו, למעשה – לנסות להתחיל עכשיו קריירה בימתית? לשיר שירים חדשים, לחזור ל"טוליק" הותיק. אפשר להסתפק בקלישאה לעולם לא מאוחר. תן לקולך לשיר שירים שפעם בעבר, חיכית שאחרים יעשו בשבילך.
או כמו שאסי דיין כותב בשיר שפותח את הערב: "ועכשיו שירים, עכשיו שירים/ מלוא נימפות מלוא תזמורת/ ועכשיו שירים, עכשיו שירים/ משורר נוטה לקפוץ מגובה של בתים/ אל נומך של דשאים"…
לנפתלי אלטר,קולנוען ומוסיקאי שהלחין שירים שנצרבו בדיסק של המוסיקה הישראלית, היה ככל הנראה מניע חזק לקפוץ מגובה של בתים אל נומך הבמה כדי לשכנע שעכשיו הגיע תורם של השירים בביצועיו, ושברעב הזה הוא מזמין את האורחים לסעוד איתו ואותו – רוני הבת, אליה סממה, עמיר לב, אושיק, כמובן, המבצע הבכיר של שיריו. קולות מן האוב. מן האופל.
יש משהו מאוד כובש דווקא בהופעה המאוד צנועה הזו, הכמו-נחבאת-אל-הכלים. כנראה באמת לא הכי חשוב כמה אתה זמר, אלא כמה "הזמר שבך" מקרב את השיר הכי קרוב לאמת שיוצאת ממך. דווקא בטון הנמוך והמחוספס הזה, מצליח נפתלי לקרב את המילים והמוסיקה אליך, להעביר את הנרטיב בצורה הפשוטה.
למרות שלא כתב את המלים – לי אלטר נשמע סינגר סונגרייטר, מזכיר בת מיכה שטרית כשהוא שר "הכי רוחני" של אשכול נבו – "כי זה כל כך נכון/ שאת מתחברת לעצמך/ ואני מתחבר לעצמי/ אבל הכי רוחי זה להתחבר אחד לשני", וכבר עכשיו אפשר לומר: אחד משירי האהבה היפים שנוצרו במקומותינו בסולם המינורי, ורק צליל החליל שאני שומע בדיסק – לא הגיע כדי להשלים את מעשה האהבה.
מתחבר לעצמו כשהוא שר "הרי את מותרת לכל אדם" של דוד אבידן, שיר פסנתר, מנגינה וטון של עצבות מחלחלת שהוא שר בדואט עם אליה סממה. והעור נעשה חידודין.
משהו אישי אמיתי, מהסוג שמוכר אצל שנסוניירים, עבר מהערב הזה, מרגע שאלטר פתח ב"עכשיו שירים" תואם את קווי המתאר שלו, שירים נוגים, הטון, האנטי כוכביות, וכן, התחושה שהוא הלחין ושר את המלים שלו למרות שהן אינן שלו, ושהניגון חוזר לו בגדול.

שירים: עכשיו שירים, שיר נסיעה, אבל כולם, פוטורומן, שמור את עצמך, טוליק, הבכי עם רוני אלטר, אנשי המאדים, עננים שחורים (שיר של עמיר לב שליווה בגיטרה), לא הכרתי אותך מקרוב, במקום הזה, הרי את מותרת (עם אליה סממה), הא לא יוצאת לו (עם אליה סממה), איפה טענו (עם אושיק לוי), הכי רוחני. הדרן: עוד חוזר הניגון (עם רוני אלטר), יונתן סע הביתה.

נגנים:  איתן רז – תופים, עומר הרשמן – גיטרות, עידית מינצר – כלי נשיפה, יונתן לויטל -בס