One Night Only

One Night Only לילה אחד בלבד

הליקון
4/5

באייטיז, One Night Only הייתה כובשת עולם. ב-2011 כנראה קשה יותר, אגב, זה אינו אלבום של 2011. תנו לי לנחש שהאלבום שיצא ב-2010 יוצא עכשיו מחדש בגלל תחושת פספוס – ובצדק. גם צילום העטיפה שונה מההדפסה של אז.
אני שומע הרכב רוק אינדי צעיר תוצרת יורקשיר,  אלבום שני – ההמשך ל – Started A Fire שיצא שנתיים לפני כן. קראתי את מה שכתב המבקר של NME על האלבום. ציניות שמדברת על אנשים צעירים מהפרובינציה שהסולן להם התחיל קריירה בגיל 12. או במילים פשוטות: מה הם יודעים על החיים. למבקר של NME כדאי לומר שכל הקלאסיקות של הפופ התחילו מילדים שידעו מעט מאוד על החיים, אפילו לא לשתות בפאב הסמוך.
אז כן, יש מוסיקה שמגיעה מהדרמות של טינאייג'רים, וזה בסדר גמור, כל עוד המוסיקה נשמעת כמו זו של One Night Only. אז גם אם הקול הגבוה של ג'ורג' קרייג מזכיר סולנים אחרים, עדיין הוא נשמע שמי שלא יישאר רק ללילה אחד.
המוסיקה משיבה רוח אייטיז במשבים ערים המגיעים מצלילי סינתיסייזר, הגיטרות נטמעות היטב בצלילי הקלידים, המנגינות – מפנקות, catchy tunes , במיוחד שני השירים הראשונים – Say You Don't Want It ו – Bring Me Back Down אבל גם רוב האחרים. Chemistry מלהיב. אחרי שניים שלושה רפיטים בשלט, אתם שרים אותם כמו המנונים. אכפת לכם שהשמונים חוזרות? לי לא, בתנאי שאלה שירים כמו של One Night Only. אחרי 14 שירים, אתה חוזר להאמין בפופ-רוק  ראשוני ואותנטי, שמגיע ממי שעדיין לא חוו את טראומות החיים.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן