Natural Causes נסיבות טבעיות

Solstice Coil סולסטיס קויל

3.5/5

שבעים דקות הקדשתי למה שמכונה"פרוג רוק" תוצרת ישראלית. הוצאתי מהאינטרנט Solstice Coil is Israel's first alternative progressive rock band to be formed on the web. להקת הפרוג הראשונה שהוקמה ברשת?!
לעצם הענין. האם לחזור לפרוג ששמעתי פעם בתקליטי ויניל עם חור דרך הרכב ישראלי דווקא? , למה לא פרוגרסיב רוק ששמעתי בשנות פריחתו? Solstice Coil עברו בהצטיינות את מכללת הפרוג-רוק ומיישמים לא רע את כל מה שקשור במבנים, טקסטים מטפוריים כבדים, קצב, מלודיה והרמוניה. 
Solstice Coil החליטו עוד ב-2001 שזה מה שהם רוצים להיות כשהם יהיו גדולים: להקת פרוגרסיב רוק ישראלית. שיר דויטש – גיטרה ושירה, עופר וישניא – גיטרה, שי ילין – קלידים, יציב כספי – תופים, יניב שלו – גיטרה בס.
אלבומם השני אחרי A Prescription for Paper Cuts. שירים של בחינות עצמיות לעומק – בין בלבול לדיפרסיה. קונספט הפרוג רוק מגיע כבר מעיצוב העטיפה האימפרסיוניסטי ועד תזמורי המיתר הקלאסיים רחבי היריעה שמסיימים את Recipe For Eternity – "מרשם לנצח" שיר שאומר משהו כמו – "פעם היו ריגושים מצלילים ואורות, עכשיו החדגוניות היא מרשם לנצחיות". השירה מאוד דרמטית, העיבוד לקלידים וגיטרות משתתף בדציבלים גבוהים בצערו של הדובר, ובסוף עוד מכניסים שכבת צליל מיתרים שמעבה את הקונטקסט המוסיקלי למלודרמה אמוציונאלית. גם ביומרה מגלים יופי. אהבתי את המורכבות של Fall Schedules בחיבור בין מקצבים משתנים, מלודיה והרמוניות קוליות.
"הפכתי למה שהם יצרו/ הם מחקו את חושי ומוחי הפך מיושן/ מקורות חיי נחסמו/מחקתי אצמי הפכתי למה שהם יצרו" שננסה לפרשן את האפוקליפסה האישית?
Human Again מצליח להתגבר כל בעיות מבטא בהרמוניות גבוהות. מהשירים היותר אורגניים-מוצלחים באלבום: "אני מרגיש מוזר/ להיות שוב אנושי/ לזחול מהגולם הסטטי/ אני מאוד יצירתי/עם גבי לקיר// אני בטוח/ שאני לחלוטין לא בטוח/ מנסה להפחית במה שאינו אמיתי/ אני מאוד אמיץ/ כאשר מנגן את זה בראשי// דברת על העתיד/ ונאלצתי להסכים/ כאשר ניגנתי את זה בראשי/ במחשבתי איננו עוד ביחד/ במחשבתי אנחנו כבר פרודים"
אבל אז נתקלים במבטא לא הכי פרוג-רוק כדי לשבש שיר טוב כמו Singalong Deathtrap בטקסט מטאפורי על יחסים שיש לחפור בו כדי למצוא נקודות אחיזה להתחברות.

Always but a passenger
And not really there
I make room for the consignment
I relinquish my breath
To sneeze immortality at the sight of your missing aversion

אם פרוג-רוק הוא ז'אנר שכבר עבר את השיא שלו עד כדי אנכרוניזם, אז Solstice Coil לא ממש מצליחה להקימו לתחייה במקומות חדשים ומרתקים. אחרי 70 דקות נשארתי בתחושה של לעיתים יותר "ניסיון אינטלקטואלי" ופחות מוסיקה שמגיעה ממקומות של אמת יצירתית אותנטית. מצד שני יש כאן כמה שירים שמעידים על מיומנות, השראה ומקצוענות מהרמה הגבוהה.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן