דואט של נתק. היא בעולמה. הוא באהבתו. היא מחפשת עוד רגע של אור בשגרת יומה, מתגעגעת לרגע מסוים. הוא היה רוצה לאהוב ולחבק אותה ללא הפסק. איפה נקודת המפגש? לא קיימת. בכל זאת יש בדואט הקולי חבירה – אבל הוא (הדואט) יותר מסתיר מאשר מגלה. על השיר נסוכה אווירה אינטימית קודרת, מעטה של מסתורין, המנגינה משרתת גם את הנימה העצובה, גם את עוצמת הגעגועים של שני הצדדים. אריק סיני מאופק בטון יגע של נואשות, ויפעת תעשה בקול מהורהר – משלימים זה את זו בשיר מיוחד וייחודי.
היא: אני חוזרת לפנות ערב /רוצה להספיק אור אחרון /רגע של שקט אפשר לשבת /בלי להרגיש שקיץ היום
הוא: הייתי מחבק אותך כל יום כל יום /ואיך אני אוהב אותך עוד יום כל יום
היא: ועוד כמה דרך כמה אור, עוד כמה דרך כמה אור/ אני זוכרת רגע של שמש /חוזרים מהים שדרות נורדאו /דרך לא דרך /כבר לא זוכרת /למה עצוב
כתם של אושר /הייתי,.
ועוד כמה דרך…