עיון ביקורת

החול יזכור , שירים לזכר הנופלים (מילים: נתן יונתן לחן: נחום היימן ביצועים: סי היימן, קורין אלאל , חוה אלברשטיין, אפריל 2012)

מוסיקה ישראלית פלוס, שירים ישראלים - הגדולים ביותר

אומרים עליהם בדרך כלל משהו כמו: אלה השירים הכי יפים, השקטים האלה, העצובים האלה. פרט לקצב-טון נוגה – אין בהכרח מכנה משותף ביניהם, אבל בימי הזיכרון הם נשמעים ברצף, כאילו נכתבו לימים האלה.
נתן יונתן כתב שיר מטפורי על הנופלים ככלל והנופלים כפרטים. החול יזכור את האובדן הגדול של הנופלים (הגלים) אבל לא יזכרם כפרטים – להוציא את אלה, שעברו עליו (על חול החוף) באחד הלילות – "זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר" השכול הכללי, שהוא עלום מול השכול הקונקרטי – מול הקונכיות שנותרו ריקות (כמו אבדו את תכולתן-חייהן ורק נהמת הים נותרה בהן).
ישנו "בית עלמין ושניים שחלפו דומם בין החצב והשיקמה"- כלומר, אנשים שבאו לבקרם – לעומת כלל הנופלים חסרי הפנים, ששבו למצולות. השימוש של נתן יונתן בהאנשת החול בפרט והחוף בכלל תורם להמחשת הזמניות שלנו כאן.
הלחן של נחום היימן נוגע בנימי השיר הזה, מעניק לו רובד נוסף למילים. אנחנו מכירים את הביצוע של חוה אלברשטיין לשיר, גם לקורין אלאל, חני ליבנה, סי היימן יש גרסאות לשיר. סי היימן אף חידשה אותו לקראת יום הזיכרון לנופלים תשע"ב.
גם השיר הזה יכנס לרשימת השירים, שהרדיו משדר לפני ואחרי הצפירה בימי זיכרון – טון נוגה, מוסיקה שמשרה יגון, עצב, עצבות, צער, עגמה, כאב. תבחרו אתם. 
אין כמו השירים להעלות את הזיכרון, לגרום לבכי הפנימי לגאות, להגיע עד דמע. זה קורה בכל פעם מחדש. יש משהו בשירים העצובים שמנקז לתוכם את תמצית הישראליות – מצד אחד: הביחד הלאומי הזה שמכסה על כולם, אבל גם צליל, שמגלם גם את החשש המתמשך על הילדים שממשיכים להתגייס לצבא. במעט מאוד מקומות בעולם שרים שירים כאלה שמצליחים לגעת בכל כך הרבה נפשות, בכל כך מעט מילים, באותה שפה.


שלושה ביצועים: סי היימן, קורין אלאל, חוה אלברשטיין


החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר / זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר / מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן. / נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה / הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור / והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר / האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.
הכל ישוב אל המצולות…
היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים / ובית עלמין על הגבעות / ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשיקמה.
הכל ישוב אל המצולות

והאדם עץ השדה – שירים לזכר הנופלים

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 2 תגובות

  1. השיר במקורו אינו שיר שכול אלא שיר על תום הנעורים, כפי שהעיד המשורר בעצמו. סימוכין בערך על השיר בוויקיפדיה.
    (ויקיפד)(06/05/2014)
  2. LIKE
    (מיכל נבו)(17/04/2012)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


6 + = 10