כשיונתן רזאל שר שיר הודיה לאל, אין לי בעיה להזדהות איתו – כאיש חילוני. הסיבה אינה רק בלחן הנוגה שניתן לזמרו משמיעה אחת ובקצב הפשוט, אלא הכנות שיוצאת מליבו-קולו. אלה אלמנטים שיכולים לחבר ביני ובין איש דתי, בלי שאעשה צעד אחד לחצות למגרש שלו. יונתן רזאל הוא איש שפיו וליבו שווים. כשהוא שר את השיר  – הוא מתכוון. האמת שבכוונה חזקה יותר מכל עשייה דתית באשר היא. המוסיקה היא מהסוג שאינה נבחנת במבחן הזמן, חפה מטרנד, שמרנות טובה, הבעה ישירה, רבת חסד, בלי טיפת התחסדות.
יונתן רזאל מיחס את השיר לתפילתו של יעקב אבינו – כשהוא מתפלל לה' שיצילו מעשיו המבקש להורגו, ורואה את כל החסדים שנעשו לו..
לא ניכנס לפרשנויות שניתנו ל"קטנתי" (ויש לא מעט). יונתן רזאל בדברים שהגיעו עם השיר מספר כי מבחינתו האישית – שיר מתייחס לחסדים שנוגעים לו  – סבו שקפץ מהרכבת בדרך למחנות ההשמדה וניצל – סיפר עד כמה הוא מרגיש מחובר לתפילה הזו, וגם הנס שקרה לו עם החלמת בתו רבקה. "קטנתי מכל החסדים של ה' עלינו וקטנתי מול החסדים של עם ישראל", מסיים רזאל.

קטנתי מכל החסדים /ומכל האמת /אשר עשית את עבדך
כי במקלי עברתי את הירדן/ עתה הייתי לשני מחנות
הצילני נא / הצילני נא
כי חסדך גדול עלי / והצלת נפשי משאול תחתיה