עיון ביקורת

אביב גדג' , כאבי גדילה (מילים, לחן והפקה מוסיקלית: אביב גדג', יוני 2016)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

הטון, המלודיה, ההרמוניה  נשמעים חיבוק הכאב באיזו תחושת געגועים צובטת. אביב  גדג’ מתאר עולם קר ומנוכר לתוכו הוא ממשיך לגדול בכאב. זה שיר של אכזבה ממה שיש וגעגועים למה שכבר אין. “חבל הטבור” הוא מטפורי בלבד. רוצה להיות קשור כמו תינוק שמגוננים עליו. פיתוח המטפורה מוביל לשיני החלב, ששייכות לאדם זאב, שממנו ניטלה התמימות היַלְדִית לחלוטין – “מלמדים אותנו איך להעמיד פנים”.
העוצמה של השיר היא ביכולת להפנים את הצער, לחוש אותו ולתרגמו למנגינה תחושתית מהסוג הנדיר באמצעות קול שרושם במדויק את התחושה ספוגת האכזבה, הצער והגעגועים.

אומרים שאין תרופה לכאבים/ לא מלמדים אותנו איך לאלף געגועים/ מלמדים אותנו איך להעמיד פנים./ הכל צומח, הכבישים, הבניינים, העצים, האנשים/ הכל צומח, שולח שורשים, אתה לא תאמין
אתה לא תאמין…
בכל מקרה אותך כבר אי אפשר עוד לתקן/ אתה בטח כבר רעב/ איש זאב – אתה נועץ שיני חלב/ במשהו חולף, במשהו עובר./ רק עוד קצת כאבי גדילה
אלה רק דמעות שמחה.
אתה עוד קשור בחבל הטבור/ לדברים שמזמן הלכו כבר לאיבוד/ וכאב שכבר נטש את הגוף/ לאהבה שלא תשוב.
איך לב נדיב יכול להיסגר/ איך דבר כל כך נצחי יכול להיגמר/ אתה בטח כבר עייף
איש זאב – אתה נועץ שיני חלב/ במשהו חולף, במשהו עובר.
רק עוד קצת כאבי גדילה/ אלה רק דמעות שמחה.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


+ 2 = 4