עיון ביקורת

אבי איילות , רגאיי קיץ (מילים: איתן נווה לחן: אבי אילות עיבוד והפקה מוזיקלית: אלכס פולק, אוגוסט 2016)

מוסיקה ישראלית, מוסיקה רגאיי, סינגלים חדשים

אני לא מת על המושג “להיטי קיץ”, כאילו  שקיץ כולו רגעים קלילים ומאירי פנים. אבי איילות (זכור מ”הכוכב הבא” לצד שבחיה בת ישראל) חשב קיץ וכמוהו כותב הטקסט, איתן נווה. החריזה מכאנית (סלון-חלון-טון-שעון). העמדת החיים בסבבה מול נושאי השעה בחדשות סטריאוטיפית. הבנאדם  מקשיב לחדשות, אבל מעדיף בוב מרלי על קפה שחור במרפסת. אם רגאיי מזוהה בין השאר עם מוסיקת מחאה – השיר הזה הוא ראש קטן המעדיף להתעלם ולעבור לחיים הזורמים, לפינוקים.
אבי איילות, שמוציא גרסה חדשה לשיר, שיצא לפני למעלה מעשור,  מעוניין בעיקר בקלילות המקפיצה של קצב הרגאיי. השירה לא משהו. העיבוד של אלכס פולק (בס, קלימבה, קלידים) משפר ומשדרג, שילוב של קצב מהוקצע עם צליל נשיפתי מלוטש של יבגני ברגינסקי (חצוצרה) וסוניה ג’ייקוב (סקסופון). העיבוד המחודש מעניק לשיר ערך מוסף, אבל ככלל – הקלות הבקושי נסבלת.

כל יום יושב לי בסלון / שמש, צוחקת בחלון / רגאיי נותן כאן את הטון 
טוב לי, שם פס על השעון
מנייה עולה מנייה יורדת / מדינה שלמה על הראש עומדת
צלצול של טלפון / ועל הקו שוב מלי לא בא לי
ברדיו שוב דיון על עסקאות הנשק / מכין קפה שחור יוצא אל המרפסת
שם תקליט ישן / שומע את בוב מרלי ושר לי
פזמון: כל יום יושב לי בסלון / שמש, צוחקת בחלון
רגאיי נותן כאן את הטון / טוב לי, שם פס על השעון
צהרים כבר יורד לים בינתיים / לראות מה המצב לשטוף את העיניים
החבר’ה על החוף ורותי משתזפת
נשרפת 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 8 = 1