עיון ביקורת

אבטיפוס, אף פעם לא מפסיק לרצות (מילים ולחן: אמיר בן-דוד ואייל שכטר עיבוד והפקה מוסיקלית: אבטיפוס ופטריק סבג, מאי 2018)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

בום בום בום. מה שעובר לו בלב כשמישהי מנסה לפתותו. איך עומדים בזה? עומדים, מתאפקים, שותקים, אבל לעולם לא מפסיקים לרצות. שירת גברים מתכוונת. תרצו: הימנון המחורמנים המתאפקים, המתבגרים שנורא בא להם, אבל פיתחו מנגנון שליטה עצמית, כבישת היצר. המוסיקה: אבטיפוס טיפוסית במנגינה, בקצב, בשירה. אי אפשר לטעות בזיהוי, מה שאומר – הרוויחו סגנון ביושר. פשטות המנגינה, שירת הגברים המתכוונת. הקצב המניע, העיבוד (לכלי מיתר)  המשדרג. דווקא מנגינות פשוטות המזכירות נכסי עבר כ"בוקר טוב עולם", "תשאירי לי מקום", נשמעות הרבה יותר אמינות מרוקנרולים קשיחים. אבטיפוס לא הקשיחו, גם לא התרככו, נשארו על אפיק מיינסטרים מוכר, אולי צפוי, אבל נושבת בגבם רוח רעננה חדשה.

יש אחת בתוך הראש / היא אומרת עכשיו זה כואב / תסתכל לי בעיניים 
רוצה לראות לי את הלב? 
היא מפוררת אותי לשורות / אבל אני משחק / אתה אף פעם לא מפסיק לרצות 
רק לומד להתאפק 
אתה תראה שאם נכיר / עוד תכתוב עלי שיר / אני אחת כזאת שאין לה מה להסתיר 
היא אומרת עכשיו תורך 
אבל אני שותק / אתה אף פעם לא מפסיק לרצות 
רק לומד להתאפק 
בום בום בום בוא נשחק / בום בום בום רוצה לראות לי את הלב 
בום בום בום, אבל אני שותק 
אתה אף פעם לא מפסיק לרצות עוד ועוד ועוד ועוד

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 − 3 =