עיון ביקורת
לרכישה >>

גלי עטרי, אהבה למרחקים ארוכים (אן.אם.סי, פברואר 2015)

מוסיקה ישראלית

גלי עטרי אינה רצה למרחקים ארוכים כשמדובר בשינויים, בבחירת שירים. צבע קולה הרך והנעים עובר כחוט השני לאורך כל השירים. זו הסיבה שאני מחפש אצלה שירים, שנשמעים כמו יצאו ממנה. לא עוד שיר שהזמינה אצל כותב זה או אחר, אלא צירוף של מילים ולחן שנועדו לה והיא נועדה להם.
מצאתי באלבום החדש שני שירים כאלה, שכתב לה נועם חורב. השיר הראשון – “אהבה למרחקים ארוכים”, כשמו של האלבום והשיר האחרון באלבום – “חיים שלמים”, שניהם בלחנים של תומר הדדי. שני שירים שהם חשבון נפש, סיכומים של עד-כאן. מאיפה באתי ולאן אני הולכת. לפי הפוליגרף שלי – נשמעת בהם דוברת אמת.“תראה, למדנו עם הזמן, לדבר טיפה פחות/ החלפנו חלומות בשאיפות מפוכחות/ נשארו עוד שאלות שהשארנו בלי תשובה/ ועקרונות שקצת כופפנו, ככה זה באהבה” (“אהבה למרחקים ארוכים“)
גלי שרה כמו קוראת לעזר שכנגד מכתב של סיכום חיים ממרום גילה וניסיונה על מה הזמן עשה לשניהם.  לא הרבה מתפתח בשיר. אין כאן דרמות. הטון נינוח. ההבעה היא הבעה של השלמה, של ראיה מפוקחת, מלאת כוונה. המוסיקה מינורית, צנועה, כאילו מאופקת, אבל היא מכילה את כל משקל התחושה. העיבוד צנוע כמעט כמו השיר, צלילי גיטרה ספרדית יפהפיים (יחיאל חסון)  ואקורד הסיום כמו מתוך יצירה קלאסית. גלי עטרי הכי קרובה לעצמה, לאמת שלה.
“ולא פעם הייתי קרובה להשתגע/ עד שמישהו החליט לשלוח לי אותך/ חיים שלמים עברו, עכשיו אני יודע/ את כל מה שחיפשתי מצאתי בך” (“חיים שלמים”) גם כאן טקסט לא מתוחכם על התפקחות שגלי שרה בטון הכי מתכוון, בעיבוד לכלי מיתר, בעוצמה של תחושת אמת בעיבוד לכלי מיתר.
אולי מכאן” (יניב חן-שלומי קינן) שמגיע מאותם אזורים תחושתיים, מציג את גלי עטרי מהנקודה הזו של הזמן, בוגרת, נמצאת עמוק בתוך השיר ששואל: “מאיפה נמשיך הדרכים/ אחרי שהלכנו בם כל כך/ ומאיפה נשאב הכוחות/ אולי מכאן אולי מכאן”. העיבוד הקצבי מעניק לשיר נופך דרמטי אפקטיבי.
יש שירים שמלטפים אבל לא מחלחלים – “לחם וחמלה” של בן ארצי על “ימים יפים של התחלה“, “ילדה קטנה” של כפיר אפשטיין על ה”ילדה הקטנה” שבתוכה – שלא תיתן לקחת ממה. “רגע של שקט” (מאיר גולדברג- יצחק קלפטר)  הוא מעין סיכום חיים ועידוד עצמי. לא לחן אולטימטיבי. שיר ביניים. בי-סייד.  שיר שממשיך הקו הסולידי שלה, שרה “בסדר”  נהנית מעיבוד פאנקי משדרג. רגע נעים, אבל לא גדול.
“תפני מקום” (בטי פבלו) – עוד  חשבון נפש ומסקנות אישיות בשיר נעים הליכות, אבל אינו ממש מעיד כי הוא נטוע בנפשה. “שם בשמיים” – זו הרומנטיקה המלנכולית הנוגה-נעימה  שיש בה עצבות דקה שמנעימה שלוש דקות של האזנה במנגינה קסומה. “מה זה שווה” (שילה פרבר) הוא שיר קצבי על יחסים ללא סיכויים (“אנחנו שתי רכבות שתמיד דוהרות בכיוונים שונים”) , גם הוא מסוג שירי הבי-סייד באלבום. כנ”ל “פתחתי את הלב” של לאה שבת, פופ נעים זמירות שהשאיר אותי מחוץ לשיר.
גלי עטרי מן הסתם כבר אינה מחפשת להיות זמרת השנה בגלגל”צ, מעדיפה לשמור על  סולידיות, סולם אוקטבות יציב, קווי המתאר שלה ללא יומרות, ועדיין בעייתה בחוסר קוהרנטיות בבחירת השירים. בעיה לא פשוטה במיוחד למי שאינה סינגר-סונגרייטר. רק בשירים אחדים היא נשמעת  כמי שכתבה אותם.

שירים: אהבה למרחקים ארוכים, לחם וחמלה, ילדה קטנה, רגע שלש קט, תפני מקום, שם בשמים, מה זה שווה, מישהו אוהב אותך, פתחתי את הלב, אולי מכאן, חיים שלמים בונוס: מישהוא אוהב אותך אקוסטי.

עיבודים והפקה מוסיקלית: עמוס בן דוד

 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


7 + = 16