עיון ביקורת

אורית דוקלר והדס טרייניין, Wenow (הפקה עצמאית, ספטמבר 2019)

האזנה קלה למוסיקה, כמעט קלאסי/קרוס אובר, מוסיקה ג'אז

שתי נשים מספרות סיפורים במנגינות ובאלתורים. על הפסנתר – אורית דוקלר, על הקונטרבס – הדס טריינין.  בתום חצי שנה של עבודה משותפת נולד דואט מוסיקלי פורה וייחודי מהצלבה של שני כלים אקוסטיים. המוסיקה האינסטרומנטלית מגיעה כמשב רוח סתווי אחרי הקיץ. המנגינות, המעברים הלא צפויים לעיתים (The Cave), איזי ליסנינג תחושתי נוגה ונוגע (Longing). אלמנטים של ג’אז ומוסיקה קלאסית. עיבודים שטוענים במתח. יצירות של ממש (Five On The Bridge) מעברים דרמטים מיוחדים שמפפרים את המהלכים המלודיים הענוגים (Respite).
נדמה לי שקיים מעט מאוד רפרטואר לבס ופסנתר . זה כנראה נובע מכך שלבסיסט אין הזדמנות לחבור בנגינה למוזיקה מלודית. אורית והדס הצליחו להתגבר על הבעיה וליצור את השפה שלהן, באופן שהבס הוא לחלוטין גורם דומיננטי ביצירה, לעיתים גם בצבע של צ’לו. מסתבר שהבס לא צריך להצטרף ללחן. יש לו תפקיד משמעותי בהעמדת היצירה על הרגליים, כאשר הפסנתר הוא הכלי הדומיננטי. הפסנתרן יכול לשאת את הלחן תוך כדי כך שהבס משלים אותו בניגון מגוון – גם מלודי.
הן מצליחות  בגיוון יפהפה, בקורלציה נדירה “לספר” את הסיפורים שלהן. הצלילים הם תחליף הולם למילים. מה מסתתר מאחורי היצירה הדרמטית Under The Wave? ברור שההלחנה הזו מגיעה מהשראה גדולה. המהלכים המלודיים והקצביים מעניקים זרימה בונת נרטיבים  לקטעים חלקם מרוממים  (Bonase), חלקם נוגים ודרמטיים (Ballad For The Sun), חלקם שיחות יחודיות בין הבס לפסנתר (Wenow),  וגם קצב ומלודיה שמעלים לכביש הראשי (Evening).
חריגים: לקראת סיום קטע אחד מושר – Together Alone, שאינו סוטה מהקו של האלבום, אלא מוסיף נדבך קולי במינון נכון. גם Wenow Trio מסמן חריג – בשילוב תופים, אבל דווקא הקטע הזה שמסיים את האלבום מראה עד כמה הן אינן זקוקות לתופים כדי להישאר ייחודיות, ועדיין – זה רעיון לאלבום טריו בעתיד. האלבום הזה לא ייכנס לרשימות השידור ברדיו המיינסטרימי, אבל הוא ראוי להכניס למערכת השמע של כל  מי שאוהב להתענג על מוסיקה יפה.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 8 = 1