עיון ביקורת
לרכישה >>

איפה הילד , סיבוב הופעות 2009 (זאפה ת"א, מרץ 2009)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

הילד פה. אביב 2009. מדוע חזר? אצלנו להקות לא נגמרות. הן חיות לנצח. החברים תמיד יגיעו למילואים בשעת דחק. הילד הוציא סינגל חדש שיהיה צידוק מסוים. לא אלבום. מי צריך אלבום, כשיש מלאי תחמושת מהעבר, יוצאים לדרך.  אפשר להביא את הסטונס כדוגמא. ברוקנ’רול לא יוצאים לפרישה מוקדמת.
חצי שעה לפני אני בוחן ציוד על הבמה. זה לא הולך להיות אנפלאגד. קשישים, קשישים, אבל הם באו להתחבר לחשמל. אחרי שמכונת העשן דחסה כמות מספקת (די עם העשן הזה. פאסה.) הגיע הילד ופתח מבערים. בן כמה חמי רודנר? ארבעים וחמש? לפי האנרגיות הוא יכול להרשות לעצמו עשר פחות. לפי האנרגיות הוא ילך עם זה עוד עשר שנים. לפחות. הילד עשה רעש. כזה רעש שהייתי מעמיד אותו בפינה. רוק ישראלי אייטיז וניינטיז גראנג’י בפול דציבלים. רלוונטי? – לא. הילד נורא רוצה לשחזר. לא הכי עבד. כלומר היה רוק והיה רול. אבל זה נשמע מדי מתלהב-בומבסטי, כאילו אמר הילד: חבר’ה מזמן לא נתנו פה רוק בראש. אז אנחנו, צהרי שישי, מחזירים את איפה הילד, מצברים טעונים, ניתן לכם את זה הכי חזק בראש, בחזה. ברגליים. נראה לכם מה זה לעשות רוק צעיר. הראו. אני חשתי קצת פוזה.

טעות קריטית: הילד הפציץ 14 שירים ראשונים עד שהגיע ללהיט הגדול הראשון – “הביאו את הסתיו”. חוסר איזון בלתי נסבל באוזני. אני חייב להודות שאני אוהב את הילד יותר פופי מאשר רוקי. “אחד אלהים”, “העצב שלה“, “מה שעובר עלי” אהובים עלי יותר מאשר “זמן סוכר”, “השמיים הגבול” ו”השדים הירוקים“. מודה באשמה. זה לא אומר שהשירים האלה לא הגיעו. הגיעו. אבל במקבץ אחד, כאילו כל החלק השני של ההופעה הוא הדרן. טעות בעריכה.

אני מבין שחמי רודנר ואסף שריג ושות’ רצו להביא אותה בחידוש נעורים קולוסלי. לא חייבים. הם יכולים להרשות לעצמם איזונים שפויים. אף אחד לא יבוא בטענות. להיפך. בחזרה מהעבר לא מוכרחים להביא ראיות כי הם נשארו מחוברים לתחנת כוח. אחרי הכל, גם חמי רודנר עבר משהו בעשר שנים האלו. הוא כבר באמת אינו אותו הילד. הוא עשה מוסיקה מסוג אחר. גם את איפה הילד יכולים להחזיר יותר מאוזן. רוח נעורים היא דבר יפה, אבל לא חייבים להוכיח שהיא הפכה לרוח פרצים. ויש להם עדיין את זה. רוק אנד רול. הקהל? שירה בציבור, בעיקר הלהיטים. ולחמי רודנר: אל דאגה, אתה בעיני צעיר לנצח. תרצה – עדיין הילד מאיפה הילד הישנים והטובים.הנה: גם פרגון.

להקה: חמי רודנר, אסף שריג, אופיר בר עמי, אסף מרוז. אורח: שיף ערד.
שירים: זמן סוכר, השמיים הגבול, ישראליאנה, ציפור גן עדן, בתוך התחתונים, מסיבת התה של עליזה, יושב בכורסא, אמצע הקיץ, גולשי החלומות, כוכב חדש, איפה הרוח, השדים הירוקים, הדובה הגדולה, מוזיקה אהבה, הביאו את הסתיו, רק בשביל לקבל חיבוק, מנסה, אהובה קטנה, זוהי סדום, אחד אלוהים, העצב שלה, מה שעובר עלי, לבן בחלום שחור, נפלת חזק, מישהו שומע אותי, אמריקה קרובה.

איפה הילד – מישהו שומע אותי האוסף

שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 4 תגובות

  1. לפני כחודש היתה הופעה בפאב לנון שבצומת רופין. התאכזבתי שהיו מלא שירים לא מוכרים. רק לקראת הסוף, כאשר הודיעו שהשכנים מתלוננים על הרעש, נגנו 2 שירים מעולים והלכו.
    למה לא המשיכו לנגן אבל חלש יותר?
    (רון פאר, חדרה)(15/07/2009)
  2. הסגרת את עצמך. אמרת בעצמך שאתה לא אוהב את הלהקה, והשירים שכן הם השירים היותר פופיים.

    אם רוק ישראלי איכותי הוא יותר מדי בשבילך, אל תלך. ואל תפרסם ביקורות כל כך לא מוצדקות. הפלייליסט, לאנשים שאוהבים את איפה הילד והמוזיקה שלהם ובאו לא רק כי הם יכולים, היה כמעט מושלם. והם לא צריכים להוכיח שום דבר לאף אחד, הם את שלהם כבר עשו.

    הופעה מאוד מרגשת, ביצועים מעולים.
    (נעם)(23/03/2009)
  3. לא צריך לפרסם כתבות של כל מי שסיים 12 שנות לימוד כי לפי הממצאים, זה לא תמיד מספיק.
    (מיכל.)(22/03/2009)
  4. אוי כמה שטויות בביקורת אחת!
    פלייליסט מדהים ומהמם, וזה שאתה לא מכיר שירים זה לא אומר שהם לא להיטים.

    (גל)(22/03/2009)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


2 + = 3