אחרי "שיר לסתיו", ששרה דנה עדיני, מציע אלון עדר את הזווית שלו על ילדות וילדים בשיר נוסף של דנה דובדבן ונירוס לקראת "ריח של חלומות", אלבום ילדים מהסוג האיכותי האלטרנטיבי.
מתוך שלל המתנות שהילדים של ימינו מקבלים ליום הולדת, הם נדלקים על איזו בובת סמרטוט מופלאה, כמו זו שהביא הדוד מנשה למתתיהו ("גרב לבנבן עם עוגן כחול"), שהפכה מרכז חייו והמשיכה אתו לאורך השנים, עד שיום אחד הוא (מתתיהו) נתן אותה לבנו הקטן.
השיר הולחן במורכבות מלודית ייחודית בנוסחי שירי "הכבש השישה עשר" בשירתו המתכוונת/ מזדהה של אלון עדר, שגם עיטר בצלילי גיטרה. חווית הילדות מנקודת המבט הבוגרת הזו במוסיקה הלא מתיילדת של נירוס היא מסוג שירי הילדים שיחיו לנצח. יופי ייחודי.
זֶה הָיָה דֵּי מִזְּמַן/ כְּשֶׁמַּתִּתְיָהוּ הַקָּטָן / חָגַג מְסִבַּת יוֹם-הֻלֶּדֶת
וְדוֹד מְנַשֶּׁה הַמְּפֻזָּר/ שדִיּוּק חָזַר מִזַּנְזִיבָּר/ הֵבִיא לוֹ מַתָּנָה מְיֻחֶדֶת
אַבָּא הִסְמִיק וְאִמָּא כִּמְעַט הִתְעַלְּפָה/ כשֶׁקָּרַע מַתִּתְיָהוּ אֶת הָעֲטִיפָה,
כִּי בְּתוֹךְ אֲרִיזָה מְאֹד מְיֻחֶדֶת/ גֶּרֶב אֶחָד לְבַד שָׁכַב עָטוּף בְּסֶרֶט
פזמון:
גֶּרֶב לְבַנְבַּן עִם עֹגֶן כָּחֹל/ שְׁנֵי פַּסִּים תְּכֻלִּים
שֶׁמַּתְאִים בְּדִיּוּק / לְכַף רֶגֶל שְׂמֹאל.
אֶל הַגַּן לַכִּתָּה אֶל בֵּית הַסֵּפֶר לַצָּבָא/ תָּמִיד הוּא לָבַשׁ אֶת הַגֶּרֶב
בְּכָל טִיּוּל לֹא הִתְעַצֵּל/ גַּם בַּשֶּׁמֶשׁ יַחַד גַּם בַּצֵּל
כִּבֵּס אוֹתוֹ כִּמְעַט בְּכָל עֶרֶב/ גם כְּשֶׁבַּגֶּרֶב חֹר הִתְוַסֵּף לוֹ לְחֹר
הוּא נִשְׁאַר עַל הָרֶגֶל בַּחֹם וּבַקֹּר
וּכְשֶׁמַּתִּתְיָהוּ גָּדַל וְהָפַךְ לְאָב/ הוּא עָטַף מַתָּנָה עִם סֶרֶט מֻזְהָב
מַתִּתְיָהוּ נָתַן לִבְנוֹ הַקָּטָן/גֶּרֶב אֶחָד… אֲבָל מְאֹד יָשָׁן
פזמון:
גֶּרֶב לְבַנְבַּן עִם עֹגֶן כָּחֹל/ שְׁנֵי פַּסִּים תְּכֻלִּים
שַּמתְאִים בְּדִיּוּק / לְכַף רֶגֶל שְׂמֹאל.
