מי שהגיע בשביל מיטב הלהיטים של אלפאוויל יצא מההיכל כשלא כל תאוותו בידו. המעריצים המתרפקים של להקת הסינת'פופ הגרמנית, אולי אינם מודעים שהלהקה של מריאן גולד המשיכה להוציא אלבומים אחרי שנות השמונים. גולד תמיד מצא דרך לאסוף נגנים ולהחיות את המותג Alphaville לצורכי הקלטות והופעות. הפעם, בהיכל, לא ממש האכיל בכפית. היו רגעים שהקהל ישב והקשיב בנימוס. אבל כשהגיעו שני הלהיטים הגדולים לקראת סיום, ההיכל התרומם. היתה נהירה אל הבמה. עולם כמנהגו נוהג.
אל תשוו את הבחור מהשמונים לאיש על הבמה. רק הקול מסגיר, שמדובר באותו איש. מריאן גולד ממשיך להריץ את הרכב הסינטפופ הגרמני "אלפאוויל" מהשמונים, שמעריציה הוותיקים אכן זוכרים לה יותר משני להיטים (Big In Japan, Forever Young) יש הצדקה? שירים כמו "שיר לאף אחד", "אמות בשבילך היום", נשמעים כמו תחיה מחודשת של "אלפאוויל", כמוסיקה הנובעת ממניעים יצירתיים אמיתיים, ולא רק ממגמה לספק להיטים ענקיים.
לא שגולד המציא את אלפאוויל מחדש, אבל דווקא משום שהוא לא המציא –קיבלנו מוסיקת סינת'פופ שמונים עם טוויסט של שנות האלפיים, שירים פחות שקופים, יותר איכותיים – Heaven On Earth, Gravitation Breakdown – למעשה, סינת'-רוק במסורת ענקיות הז'אנר כדפש מוד. התאורה התזזיתית עשתה שירות מעולה לשירים האלה. ג'קוב קירש על התופים דאג שהערב יישמע לא רק פופ. כנ"ל מאגה קים על הבס, שהעניקה רוח גבית לגולד. קארסטן ברוק במכונות האלקטרוניות מילא את חלל האולם בצלילים חמים.
מריאן גולד, שלא איבד דבר מעוצמתו הקולית, מצליח באמצעות חבורת הנגנים הזו, ליצור צליל קוהרנטי בין הלהיטים הישנים לשירים החדשים, למעשה לשמור על רעננות המוסיקה של אלפאוויל. לסיכום: יותר מאשר נוסטלגיה לאייטיז.
מריאן גולד – שירה, קארסטן ברוק – קלידים, דייב גודס – גיטרות, ג'קוב קירש – תופים, מאגה קים – בס.
Romeos ,DWM, Call Me When I Make It, Gravitation Breakdown, Heaven on Earth ,Jerusalem, I Die for You Today, Song for No One, Monkey in the Moon, Iron John, A Victory of Love, S.L.A.M, Forever Young, Big in Japan, The Jet Set, Appolo
צילום: מרגלית חרסונסקי
וידיאו: Forever Young
