לפני 4 שנים הוא זכה בדה וויס. החפשן של האתר מצא – זה קרה ב – 15 בנובמבר 2014 – כתבתי אז: "נצחונו של אלקנה מרציאנו הוא ניצחונה של מוזיקת המיינסטרים הים תיכונית, תרצו – מוסיקת החאפלות המזרחית המקומית. השיר – "רצתי אחרייך" הוא מסוג שירי הגברים הבוכים בלילה, שעושים שמח בחתונות". מה עשה מאז? במה קידמה אותו הזכייה? הופיע הרבה בחתונות, ועדי עובדים, אבל לא הוציא אלבום אחד לרפואה. מרציאנו בטח שאל לא אחת: איך עם קול כמו שלי אני לא מצליח להגיע ללקהל הגדול כמו עומר אדם – גם הוא משתתף לשעבר בריאליטי. שאלה טובה שראוי לנתח אותה. מה שבטוח: הצלחה בתחרות ריאליטי מוסיקה אינה ערובה לקריירה מצליחה. על כך יעידו רבים ממנצחי הפורמטים השונים. כדי ל למלא היכלים ואיצטדיונים, זמר צריך משהו מעבר לזכיה וקול מעולה. גם שירים "מזרחיים" קליטים עדיין אינם מפתח. בביקורת על הסינגל " – "רציתי לחזור" שמרציאנו הוציא ב-2016 שמו, כתבתי: "הדאנס הים תיכוני הקצבי הבומבסטי כבר מזמן ירד ליגה או שתיים. הוא ימשיך לרדת. אלקנה מרציאנו נשמע כמו סחורה סוג ג' במצב משומש. הצעתי למרציאנו: הכיוון הזה בז'אנר הים תיכוני מוצה עד לעייפה. רוחות חדשות מנשבות כבר מזמן. חפש נתיבים אחרים לקולך האדיר, ולא – חבל לך על זמנך".
מרגע שהפרק הזה נגמר, מרציאנו היה צריך היה לדאוג למוסיקה שתגיע לא רק לרגליים של עם ישראל, אלא שתתייג אותו כאמן. סוחרי המוסיקה ניסו להוביל אותו למקומות שכביכול מבטיחים הצלחת ענק. אבל לא הצליחו לייחד אותו מול מתחריו ל"ז'אנר".
עכשיו הוא מגיע ל"הכוכב הבא" אחרי שהתקנא בזכיה של נטע ברזילי. אני מעריך שיש מי שמאמין, כי הסלסול יביא לישראל את הדוז פואה, ואם ישלב קצת ערבית – זה יישמע טוב גם לעולם הגדול. אז ככה: בואו ננפץ את האשלייה, שזמרי הסלסול הם התשובה למי שחשקה נפשו, שישראל תזכה פעם שניה ברציפות. הסלסול כשלעצמו הוא כלום. נטע ברזילי הביאה משהו ייחודי – שיר, מסר ואינטגריטי אומנותי. אלקנה מרציאנו ממשיך מאותה נקודה שבה נפרדנו ממנו ב-2014. קול וסלסול מעולים, אבל שום דבר ייחודי. שום מקוריות. אני אומר את הדברים דווקא משום שאני מאמין, שקול כמו שלו יכול להיות חומר בידי יוצר מעולה בעל יכולת לכוון אותו למקומות שהוא לא הגיע אליהם בארבע השנים אחרי דה וויס. האירוויזיון מבחינה זו אינו צריך להיות מטרה אלא אמצעי לעלות על דרך חדשה.
עוד הערב: למאור קדושים מגדרה ששר "אם היית רואה" של עידן רייכל נגרם עוול של ממש. הבחור שר את הקרביים שלו בקול נדיר ביופיו, מחובר מאוד לשיר, וקיבל הערות מנוסחות נורא ע"י השופטים. לסטטיק יצא משפט כזה: "זה סוג המקומות שבו ממש רואים בצורה ברורה שזו לא תוכנית שירה". מה התכוון להגיד: "זו אינה תחרות שירה רגילה, אלא בוחנת מועמדים לאירוויזיון". על הניסוח סטטיק מקבל ציון 2. בן אל תבורי לעומתו אמר: "אתה לא מוכן לאירוויזיון". כך ממש. כלומר: אתה שר נהדר, אבל אינך עובר, כי לא כיוונת לאירוויזיון. למאור קדושים אני אומר: אתה לא ראוי לשופטים כאלה, ואני איתך במאבקך, כי יצא לו ביצוע מעולה. לצמד השופטים: אם קדושים לא מוכן לאירוויזיון, אתם לבטח אינכם מוכנים לשפוט בהכוכב נולד.
עידו דנקנר – One Dance ציון: 6
עמית שדה – Addicted To You ציון: 7
תומר רז – "גבולות ההגיון" – 7
מאור קדושים – "אם היית רואה" – 8
גלעד טנצר – "אין יותר טוב מזה" – 7
משי ומור פורטל – "אח שלי" – 4
אלקנה מרציאנו – "הולך לי מיואש" – 8
אביבית דורון – "מי ידע שכך יהיה" – 5
