עיון ביקורת

אמיר דדון, אם הייתי מוכן (מילים: גלעד כהנא דודו טסה לחן: דודו טסה עיבוד והפקה מוסיקלית: דודו טסה וניר מימון, פברואר 2016)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

שניהם חיים יחד ולשניהם רע. היא אינה בנויה לפשרות. בורחת לשינה ודומעת גם כשהיא ישנה כול כך כואבת. אין אצלה אמצע. המילה שלה קובעת. מרוב צעקות – אין לה כבר קול. “מקום ראשון” או “גיהנום”. אין אמצע. הוא אינו מסוגל לעמוד בתנאים שהיא מציבה – למרות שהיא “מצילה אותו”. ב”מצילה” יכול להיות כפל משמעות – מטילה עליו צל, ואז יש תקווה לאור, למשהו חיובי – “רק היכן שיש צל/ אפשר לאתר את האור“, וגם במשמעות של הצלה (חילוץ מצרה) הדואליות שהוא חש: אי אפשר איתה, אך גם אי אפשר בלעדיה. הפזמון “אם הייתי מוכן/ אם הייתי מוכן/ להיות” גם כן מוסיף לתחושה הפרדוקסלית של הרצון לרצות  מול הרצון להרגיש מסופק.
אמיר דדון שר על הפרדוקס המהותי בזוגיות קבועה: מצד אחד השאיפה לטוב שבזוגיות, למישהי שתיתן כתף, שתבין ושתציל. מצד שני: אי היכולת להתמיד בזוגיות הזאת בגלל שלה יש עולם משלה, שהוא אינו מוצא בו מקום, מפני שתמיד לפי דבריה יפול דבר.
הבית האחרון –  “ולמה עוד בונים בתים מאבנים” מציב את השאלה – למה בני האדם ממשיכים לשאוף לזוגיות המגבילה אותם, בונים בתים מאבן, שלכאורה מסמלים יציבות, אבל ברובד מטפורי שני – מציבים גבולות קשים -השימוש באבן בהקשר הזה שולח לביטוי “לב אבן”, שמפנה לצד הנפשי והרגשי.
אמיר דדון שר את השיר בסערת נפש דרמטית. הקצביות (דגש על בס) מעצימה את הנרטיב עד לשיא ב”אם הייתי מוכן להיות“. אבל לוקח אתנחתא ב”ולמה עוד בונים בתים מאבנים” בצלילי פסנתר כמו כדי להפנים הרהור על מהות הבעיה, ואז חוזרת הזעקה בתזמור כבד כמו כדי להחזיר למציאות הקשה. האזנתי פעמיים ושלוש, והשיר הזה גדל עלי מהאזנה להאזנה.

מאוחר לה מדי
היא חייבת לשכב לישון
אני מכיר אותה לא מאתמול

לעזור לה עכשיו 
למה אני לא יכול
תעני אולי אין לה כבר קול

אם הייתי מוכן
אם הייתי מוכן
להיות

ושוב היא נרדמה 
דומעת לה מתוך שינה

זה כואב לה כל כך 
היא חייבת מקום ראשון 
תמיד הכי טובה 
או גיהינום 

רק היכן שיש צל
אפשר לאתר את האור
את מצילה אותי לא מאתמול

אם הייתי מוכן 
אם הייתי מוכן 
להיות

ולמה עוד בונים
בתים מאבנים

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


6 − = 2