אמיר דדון שר בתוגה עמוקה על יצר, תסכול ואי הגשמה במסלול החיים הקצר של הבנאדם. שאלות על מהות ומשמעות קיום. "אלוהים" בשיר אינו ישות באוריינטציה דתית, אלא קיים במשמעויות של תמיהה ותהיה כמו "אלוהים אדירים" או של מצב מתעתע (לאהבה "אין אלוהים"). זהו שיר כאב. דדון כמו מיטלטל בתוך סערת רגשות של שאלות. אתה בורח, אתה חולם, אתה רוצה להשיג דברים, אהבה, שירים, ואז קורים דברים לא טובים מבפנים.
גל שירי המצוקה הנפשית במוסיקה המקומית – גואה, אבל דדון לא עולה על טרנד. זה שיר אותנטי. דדון מצליח להביע את עוצמת הכאב בטון ובמנגינה שמשרתים את הנרטיב שלו. הקצב מעלה על מסלול ידידותי למשתמש, אבל דדון לא התכוון לפנק את האוזן. אלא לשדר את תחושת הבפנים של בנאדם אובד עצות ודואב. העיבוד וההפקה המוסיקלית עטפו את השיר באווירת שמיים אפורים קודרים, שחוברים למצב הרוח של הבנאדם המזמר את מצוקתו.
ממה אתה בורח ממה אתה בורח אלוהים ממה/ חופר בפצע רק כדי להרגיש
לאן אתה בורח לאן אתה בורח אלוהים לאן/ לילות זולים עולים ביוקר לפעמים
אין סיבה
בנאדם בא לביקור ונעלם/ רודף אחרי אהבה רודף אחרי שירים
אף פעם לא ויתרתי/ רק התפזרתי מבפנים
ממה אתה בורח ממה אתה בורח אלוהים ממה/ חובש תפצע רק כדי להסתיר
לאן אתה בורח לאן אתה בורח אלוהים לאן/ יש חלומות שלא הספקת להעיז
בנאדם בא לביקור ונעלם/ רודף אחרי אהבה רודף אחרי שירים
אף פעם לא ויתרתי/ רק התפזרתי מבפנים
בנאדם בא לביקור ונעלם/ רודף אחרי אהבה ואין לה אלוהים
אף פעם לא נשברתי/ רק התפרקתי מבפנים