עיון ביקורת

אניה בוקשטיין , דופק (מילים ולחן: אניה בוקשטיין הפקה מוסיקלית, עיבודים וקלידים: עמרי בר, אוגוסט 2019)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

הריגושים שבתאהבות. הספונטניות, הסיכון, הדופק המואץ. מהזווית של אניה בוקשטיין: זה בא וחולף. “כי הכרתי כבר את הדרך/ בסופה אני אהיה שוב אבודה”. הריגוש הגדול יסתיים באנטיקליימקס. המנגינה הקצב מעלים על קו דאנס המנסה לייצר דרמה סוערת. בוקשטיין רוצה להעביר את הסערה הפנימית לנסיעה על הכביש הראשי של הפופ. רק הסיום השיר באמירה “הפכתי לדופק” מייצר איזשהו ניואנס, שונה מהמסלול הקצבי הישיר והמרקיד.
בוקשטיין אינה מחפשת את האפיק האלטרנטיבי במוסיקה. ההפקה מסייעת לה לספר את סיפור הריגושים  בקצב מתיידד שיוצר מתח מסויים, במנגינה ובסאונד שמניעים את הדרמה למסלול מוסיקת פופ מיינסטרימית. גם בקליפ ניסו לייצר סיפור שעולה על האוטוסטרדה הזו – אופנוע, ג’ינס, שיער בלונד קצר, המראה המפתה, מסיבה, סקס, מסכי טלוויזיה. תזזית של פרסומת למוצר. אניה בוקשטיין יותר מאשר רצתה לספר סיפור אותנטי חיפשה להיט פופ, ומבחינתה – עשתה את העבודה.

**** אניה בוקשטיין על השיר:  “יש גברים שבמבט הראשון את יודעת, שהם חדשות רעות ובכל זאת את לא יכולה להתאפק. הסוף המר כתוב בענק על המצח שלו אבל הוא גבר כל כך לוהט שאת נסחפת .פנימה. לכל אחת ואחד מאיתנו יש מישהו כזה מושג/לא מושג, ששיחק איתנו, משך, העלה לנו .את הדופק.
בקליפ, רצינו לעשות מחווה של אהבה לניינטיז בגלל שבהפקה המוזיקלית יש קריצה לתקופה הזו. לדמות הגבר שלצידי בחרתי בצלם האופנה, אייל נבו. בעיניי הוא הגבר הזה, הכריזמטי והלא מושג. את אייל פגשתי לראשונה בגיל 24 כשהוא צילם אותי לשער המגזין הראשון בחיי. נדלקתי עליו מידת ולמרות שהרומנטיקה לא צלחה בינינו, נשארנו חברים טובים והמשכנו לעבוד יחדיו לאורך השנים. אייל הוא לא שחקן. אבל הוא מביא מסתורין ועניין מעצם נוכחותו וללא כל מאמץ. כמו סיפור הקליפ בין האישה הגבר…”

בימוי קליפ: דימה חמלניצקי ואיליה מרכוס

בית על החוף/ לא באתי מוכנה/ היו עוד אנשים/ אבל ראיתי רק אותך
נסענו פרוע / כי בסוף אני ילדה / שכנראה עדיין לא למדה/ לא לתת את הכל עכשיו/ לסכן את עצמי לשווא
כי נשמתי לו את העורף/ ועצמתי את העיניים/ כשנגע לי בנקודת האהבה/ והפכתי כולי לדופק
כי הכרתי כבר את הדרך/ בסופה אני אהיה שוב אבודה
הכל סביב יקר/ ולי יש רק אותי/ מזגת לי לשתות/ תהיתי אם זה אמיתי
היית רגוע כשנשעת על הקיר/ ולא היה לי מי שיזכיר/ לא לתת את הכל עכשיו/ לסכן את עצמי לשווא
כי נשמתי לו את העורף/ ועצמתי את העיניים/ כשנגע לי בנקודת האהבה/ והפכתי כולי לדופק
כי הכרתי כבר את הדרך/ בסופה אני אהיה שוב אבודה/ הפכתי לדופק לדופק..

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 3 = 2