עיון ביקורת

ברי סחרוף , יסמין – שיר על נייר זכוכית (מילים: רוני סומק לחן, עיבוד, נגינה והפקה מוזיקלית: חיים רחמני, מתוך הפרויקט "מדרכות מפיקות חשמל" פברואר 2019)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

ממהרים להלחין אצלנו “שירי משוררים” – גם כאשר אלה (השירים) לא תמיד מתחננים למוסיקה. מצד שני, לעיתים, כשהם כבר עוטרו בצלילים, המשורר יאמר – ואללה. פרשנות, שלא חשבתי עליה. עושה חסד עם השיר, מעצימה אותו. זוהי גם טפיחה על האגו האמנותי. קחו את רוני סומק. המשורר אוהב את הטפיחה הזו. הוא מאוד מחובר למוסיקה ישראלית, מייחל וקורץ לחיבורים מוצלחים.
לעצם העניין: מדובר בפרויקט של המלחין חיים רחמני, שחיבר מוסיקה ל-11 שירים של רוני סומק. “יסמין – שיר על נייר זכוכית” הוא ניסיון להאיר מציאות פוליטית בדרך מאוד מקורית. בשיר המתאר מצב דואלי, בעייתי, של שני עמים, נמצאים זמרת לבנונית מפורסמת ומשוררים יהודים וערבים. השילוב של דימיון ודימויים (פיירוז מרימה שפתיים לשמיים שימטירו יסמין) עם מציאות עכשווית – “הפיאט של מוחמד ברחוב אבן גבירול במכונית איטלקית של משורר ערבי מבקעה אל גרביה ברחוב של משורר עברי  שחי בספרד”, הוא סוג של ניסיון לגעת  במהות הקיום של שני עמים מסוכסכים, שפעם חיו בשלום, ועכשיו חולמים על יסמין שיפול משמי אחרית הימים, משהו שיכול להתפרש גם כביאת המשיח וגם כאפוקליפסה, אלה שיוצרים את הדרמה והמתח, את התקווה והאוטופיה.
המוסיקה וקולו של  ברי סחרוף מעניקים לשיר אווירה קוסמופוליטית בין מערב למזרח, שיש בה ניחוחות כאלה וכאלה. סחרוף משדר קדרות, למעשה את הצד המחוספס של היחסים (נייר הזכוכית). הוא נמצא בתוך הסיפור כאילו הוא בעצמותיו. המנגינה והעיבוד הם פופ אלקטרוני בעל ניחוח אוריינטאלי שיוצר מתח, אבל כמעט שאינו נוגע בצד הבהיר של הסיטואציה. רוני סומק יכול לטפוח לעצמו על השכם. השיר שלו זכה. הוא הרוויח בגדול.

פיירוז מרימה שפתים/ לשמים/ שימטירו יסמין
על אלה שפעם נפגשו/ ולא ידעו שהם באהבה.
אני שומע אותה בפיאט של מוחמד/ בצהרי רחוב אבן גבירול.
זמרת לבנונית שרה במכונית איטלקית/ של משורר ערבי מבקעה אל גרביה
ברחוב על שמו של משורר עברי שחי בספרד
והיסמין?
אם יפול משמי אחרית הימים/ יהיה לרגע
רמזור ירוק/ בצומת הבא.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


6 − = 5