עיון ביקורת

גוסטו, עאפאכ (“בחייך”) (התו השמיני, מרץ 2018)

מוסיקה ישראלית, מוסיקת עולם, מיוחד

גוסטו במערב וליבו במזרח, במרוקו. המפגש מוביל אל אחד מאלבומי ה – cross-cultural היפים ששמעתי מעודי. הוא שר בערבית מרוקאית (ערבית-מוגרבית), שירים מקוריים, והתוצאה מלודית להפליא, יש שיגידו “מערבית” מדי. מבחינתי – עונג אמיתי. גוסטו נוגע בשורשים שלו, אבל נמצא לחלוטין כאן, במערב, במנגינות, בעיבודים העשירים והפריכים.
גוסטו הוא אחד הממשיכים האותנטיים של המוסיקה מבית הוריו במרוקו. הוא מי שכתב למירי מסיקה את “זהרה”, וכאן שר איתה דואט יפהפה (“סאלאמתכ”) בסגנון רומבה פלמנקו, חוזר הביתה, לשפת המקור שלו – לא באוריינטציה ארכאית, אלא כבן הדור הצעיר, שבאמת מחפש שורשים בלי יומרות וסיסמאות.
גוסטו מזכיר את גל זמרי הראיי, אמני המוסיקה האלז’יראית, שממשיכים בשפתם המודרנית את אבותיהם – כמו שב מאמי ו – Khaled  שיצרו  תבשיל פופ מפולפל שפונה לנתיבי מוסיקת העולם. השירים מקוריים  נטועים באדמת הפולקלור של מרוקו, חוכמת חיים טיפוסית, שבערבית לבטח נשמעת טוב יותר מאשר בעברית. העיבודים (גוסטו ושמוליק דניאל) העשירו בתבלינים המעניקים לשירים חיים עכשוויים יפים – צליל גיטרת הפלמנקו – שמעון יחיא, החליל המסלסל – אמיר שאחסר, ג’מבה – חיים אוחיון, עוד – עימד דאלל, כלי הקשה – איתמר דוארי. אני לא מתייחס לשירים כתייר המצטרף לגוסטו לביקור במרוקו, אלא כמי שנהנה להאזין למוסיקה, שאיננה זורמת אצלי טבעי, ובכל זאת אני מוצא עצמי חובר אליה, לא רק משום שהיא יפה, אלא גם מעידה על המשכיות אותנטית. חלק מהמנגינות שובות לב, כמו של “אילא משיתי” (“אם את הולכת”) בשילוב של גיטרת פלמנקו וחליל צד, “וולית” (“אני כבר”) – שיר געגועים נוגע ומגיע בניחוח פלמנקו וברוח שנסון צרפתי, “כול לילה” – שיר נוגה מלא רגש בסלסולו המעודן, הענוג של גוסטו ובנגינת הכינור של פאדל מנאע. הַדִי אַיה דוּנְיַא (“זה העולם”) – אמיתות  חיים על פערים בין אנשים, שכוחן יפה לצמיתות.
אחת מפסגות האלבום – “ראי רוק רומבא”, שיר של המוסיקאי והפסנתרן המהולל, מוריס אל מדיוני ובהשתתפותו המשלב גם צרפתית. המפגש בין גוסטו ואל מדיוני מציג את עוצמת השינוי והמהפך התרבותי שעבר על המוסיקאים המקומיים מצפון אפריקה הקשורים בטבורם לארצותיהם.
ההנחה היא שקהל שאינו מבין ערבית יעלה על הנתיב הנגיש הזה. התרגום לעברית יסייע ללא ספק לקרב את האלבום החדש שלו שכולו ערבית לקהל מערבי. אם מוסיקה מזרחית – אז גוסטו מתקרב לאותנטי יותר מאשר רוב זמרי המיינסטרים שמתהדרים בכינוי “זמרים מזרחיים”, כאשר השעטנז שהם מייצרים הוא אינסטנט פופ-ים-תיכוני. גוסטו מגלם באלבום הזה את הסינתזה הטבעית לו, שנשמעת אותנטית להפליא.

שירים: עאפאכ, קאלו לי, אילא משיתי, עלא סאלאמתכ – דואט עם מירי מסיקה, בארד וסכון, וולית, ראי רוק רומבא – דואט עם מוריס אל מדיוני, כול לילה, האדי היר א-דוניא, עאוודו להא
עיבודים: שמוליק דניאל וגוסטו. ניהול אומנותי והפקה מוסיקלית: שמוליק דניאל

וידיאו: “עאפאכ”

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


3 + 4 =