עיון ביקורת

גיא ויהל , הכל יכול לקרות (מילים: גיא מנטש, יהל דורון ודן תורן לחן: גיא מנטש ויהל דורון עיבוד והפקה מוסיקלית: גיא ויהל, אוגוסט 2017)

מוסיקה ישראלית, סינגלים חדשים, שירים חדשים

געגועים לילדות שכיחים אצל כותבי שירים. באידיאליזציה כזו –  קל מאוד ללכת לכיוון של – אז הכול היה טוב. “היינו מנגנים/ אף אחד לא שומע / לומדים שירים מבחוץ/ במקלט אטום/ כאן לא יפגע בי כלום”. הכמיהה לשלמות הזו היא כמובן תוצר של היבט בוגר על הימים ההם, שלא תמיד היו קלים ופשוטים, אבל הם משתקפים כנפלאים על רקע העובדה הפשוטה, שכמבוגר אתה מתרפק על מה שנראה היום כאידילית. גיא ויהל שרים בצורה הכי תמימה-פשטנית: ” עכשיו כשאנחנו רחוקים/ כבר אי אפשר לחזור/ לחלומות לנעורים”. מחברים קונדסות של אז (לשים מסילה על מטבע ולהמתין שרכבת תשטח אותו) עם מסקנות הכי בנליות – “עכשיו כבר אי אפשר לחזור וכו'”.
גיא ויהל טובים יותר כשהם כותבים ומפיקים מוסיקה. היא משדרת את התחושה יותר מאשר המילים. הצלילים (מנגינה, קצב, הפקה) מוציאים למסע בזמן בטונים מלנכוליים, שמעידים על איזושהי הכרה, שההתבגרות הופכת אותך לאדם מתגעגע למשהו נקי יותר, חלומי יותר, כי ההכרה הזו שונה בתכלית השינוי מההכרה של הילד, שאינו מודע לטוב שבלהיות ילד, חווה גם סיטאוציות רעות, אבל כשאתה מתבגר – מופעלים הפילטרים שעוזרים לך להתעטף בהילת העבר.

שוב אני נזכר / איך היינו בורחים למבנה הנטוש/ שני ילדים חולמים אותו דבר/ משחקי חרבות  מלחמות בלי למות
על המסילה/ אני שם מטבע / רכבות חולפות / הזמן נחצה / אתה שומע
עכשיו כשאנחנו רחוקים/ כבר אי אפשר לחזור/ לחלומות לנעורים / להרגשה שהכל יכול לקרות
האמת כלכך הרבה זמן עבר/ אין לי אוויר לחלום/ קמים כל יום עושים אותו דבר
מסתובבים במקום
היינו מנגנים/ אף אחד לא שומע / לומדים שירים מבחוץ/ במקלט אטום/ כאן לא יפגע בי כלום
ידענו שאפשר תמיד לסלוח/ רק סיפור אחד שלא נגמר / לא נותן לשכוח
עכשיו כשאנחנו רחוקים/ כבר אי אפשר לחזור/ לחלומות לנעורים / להרגשה שהכל יכול לקרות
האמת כלכך הרבה זמן עבר/ אין לי אוויר לחלום/ קמים כל יום עושים אותו דבר/ מסתובבים במקום
|הכל יכול לקרות/ יכול להשתנות

קליפ: דוד מוסקוביץ

 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


9 − 9 =