עיון ביקורת

גיא ויהל , המבריח הקטן (מילים: הנריקה לזוברט תרגום מפולנית: טיטלבוים י.ב. (בנימין) לחן: גיא ויהל הפקה ועיבוד מוסיקאליים: גיא ויהל, אפריל 2019)

מוסיקה ישראלית, מיוחד, סינגלים חדשים, שירים חדשים

צליל אקוסטי רך ובהיר, קול מחוספס המגיע מלב ומספר את סיפורו של ילד השואה, זה שחמק בין חומות כדי להביא אוכל להוריו. הילד שבשיר ההולך לקראת מותו, בוגר ומפוקח כדי להבין בצלילות הדעת מצמררת את סופו ולומר לאמו – “לא אשוב עוד אלייך”, וגם להביע חרדתו – “מי יביא לך מחר פת לחם“. גיא ויהל התייחסו לילד שבשיר מתוך עומק הטראומה וההזדהות של נכדים לניצולי שואה עם הילדים שצעדו לקראת מותם.
גיא מנטש שר את השיר ברגישות שהופכת בהמשך לרגשנות גואה. המלודיה משרטטת עקב בצד מגודל את תוגת התחושה העמוקה. זוהי שירת הפוסט טראומה של בני הדור, שמתבוננים בזוועות השואה ממרחק זמן, אבל עדיין חווים אותן בנפשם. בצלילים האלה שומעים את שירתה של הנפש הדואבת.

*** השיר מספר על הילדים הצעירים שגורל משפחתם היה נתון בידיהם. בלי פחד, ויש לומר שלעיתים בלי הרבה ברירות, היו משתחלים בין חומות גטו ורשה לצד הארי על מנת להבריח מצרכי מזון למשפחותיהם ולהצילם מחרפת רעב. לא אחת היו אלו כדורי הס”ס שהשיגואת “המבריח הקטן” שנפל ליד שערי הגטו. המשוררת הצעירה הנריקה לזוברט כתבה בפולנית עדויות מגוף ראשון את שראתה בגטו ורשה עד שגם עליה לא שפר המזל והיא נספתה.
גיא ויהל: “שנינו נכדים לניצולים שעלו לארץ והקימו אותה. המשפחות של הסבים והסבתות שלנו נרצחו בצ׳כיה וגרמניה. זו זכות בשבילנו לקחת חלק בפרויקט “שם עולם” ולהקדיש את השיר לסבתא חוה לסבא מאיר ולכל הדור הזה שבלעדיו לא היינו כאן”.

דֶּרֶךְ סֶדֶק, פִּרְצָה וְאֹפֶל לַיִל/ דֶּרֶךְ תַּיִל, מָהִיר וּבָהוּל,
מֻרְעָב, עַז פָּנִים וּקְשֵׁה עֹרֶף/ אֶחֱמֹק, אֶעֱבֹר כְּחָתוּל.

עִם שַׁחַר, בַּלַּיִל, בַּצָּהֳרַיִם/ בְּלַהַט שָׁרָב וְקֹר סַגְרִיר,
נַפְשִׁי עַל כַּף מֹאזְנַיִם/ אֶת חַיַּי, חַיֵּי יֶלֶד, אַפְקִיר.

שַׂק תַּחַת בֵּית הַשֶּׁחִי/ אֶת שִׁכְמִי סְמַרְטוּט יַעֲטֹף,
זְרִיזָה, צְעִירָה הִיא הָרֶגֶל/ בַּפִּנָּה הַמָּוֶת יֶאֱרֹב.

סָבֹל אֶסְבֹּל אֶת אֵלֶּה/ נָשׂא אֶשָּׂא הַכֹּל,
אִם הוֹרַי יוּכְלוּ לְשְׂבֹּעַ/ וּמָחָר – אֶת לַחְמָם לֶאֱכֹל.

וְאִם יַד הַגֹּורָל תִּמְצָאֵנִי/ וְכַדּוּר בִּי יִפְגַּע בַּחֲטָף –
הֲלוֹא אַךְ בֶּן תְּמוּתָה הִנְנִי,/ אַל תְּחַכִּי לִי, אִמָּא, לַשָּוְא.

דֶּרֶךְ סֶדֶק, פִּרְצָה וְאֹפֶל לַיִל/ עִם שַׁחַר, בַּיּוֹם אוֹ בַּלַּיִל
מֻרְעָב, עַז פָּנִים כְּבֶן חַיִל/ אֶחֱמֹק וְאֶגְלֹֹש אַט כַּצֵּל.

לֹא אָשׁוּב עוֹד אֵלַיִךְ,/ לֹא אַשְׁמִיעַ קוֹלִי מֵרָחוֹק.
אֲבַק הָרְחוֹב לִי קֶבֶר/ נֶחֱרַץ גּוֹרָל הַתִּינוֹק.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


2 − 1 =