גיל רון שמע (להקות שבע, דיוואן הלב, Soof) הוא ישראלי שקושר עצמו אל תרבויות המזרח מתוך היבט קוסמופוליטי מיתולוגי. המשותף כמעט לכל השירים ששמעתי הוא הקשר של רון שמע לשפות המזרח, למקום במובנים האתניים והמודרניים וההתכוונות שלו לכול אלה.
ההשפעות על רון שמע הן רבות ומגוונות, ובכל זאת, למרות העצים הרבים – רואים אצלו יער. הלחן הסעודי, המצרי, הבדואי, התורכי חוברים למקבץ שירים קוהרנטי. דווקא המרחב שבו, פותח בפניו אפשרויות לפרוץ גבולות ולהגיע אף לצליל המודרני הקוסמופוליטי של הראפ והפאנקי ב"מרחבן" וב"סאלאמאת" עם הראפר הצרפתי אקוואנדו.
גיל רון שמע הוא מהמוסיקאים הנדירים המקומיים שמצליח להשיב רוח מדברית אותנטית בשיריו החדשים, ולעטוף אותם בהפקה מודרנית מתוזמרת להפליא. החיבור עם שפה ארכאית הוא חלק מאישיותו והמהות האומנותית שלו. זה, ככל הנראה, הדי.אנ.איי האומנותי שלו.
האלבום נפתח ב"יסמין" עם לובנה סלאמה בהפקת משה דעבול – שיר אהבה בדואי-סעודי. הסגנון טיפוסי לשירים הנכתבים ע"י מי שחיים בטבע. הנוף הוא חלק אינטגרלי מהסיפור, מהמהות הקיומית. סוג של כתיבה אל זמנית. כמוה – המוסיקה: נובעת מהמרחב התרבותי בה היא נרקמת, לא מסגנון מסוים, לא מטרנד מוסיקלי. זו גם מהות החיבור בין שמע למוסיקאי הירדני הישאם אבו מטעי שעיבד את השיר.
זהו שיר על אהבה שאינה מתגשמת. הוא עזב אותה, אבל מתכוון לחזור. מבקש רק שתיתן לו סימן שהוא יכול לשוב אליה: "רק סמני לי שביל בוואדי/ כמו לצאן שלא אובד".
הבית המושר בערבית ע"י לובנה סלאמה מסמן את הפער שבינו ובינה. כעסה גדול. היא אף מספרת על עונשו: "וברגע שיגווע ליבי/ אתה לפתע תגיע אלי". מעין נקמה.
גיל רון שמע שר בטון טבעי ללא שמץ של דרמה ורגשנות. לעומתו לובנה סלאמה – ממלאת את התפקיד הדרמטי בשירתה האמוציונאלית המקוננת. הדואט מייצר עולמות שונים. זה אכן שיר של ניגודים, ניסיון לשלב ערבית ועברית, שעטנז שהעיבוד לכלי מיתר מעניק לו מידה של קוהרנטיות ואותנטיות.
החיבור עם ברי סחרוף ב"קיץ" מסמן את המגמה המרתקת שבסינתזה בין רוק ישראלי עכשווי למוסיקה האוריינטאלית. שיר אהבה בדואי-סעודי, אנרגטי, שמח, סיפור עם אנקדוטי, הנשמע כאחד מסיפור אלף לילה ולילה בשירתם הנלהבת של גיל שמע וסחרוף, הרוקר שבשנים האחרונות חובר למקורות עתיקים שונים, מפיוט לובי ועד שירי אבן גבירול. צירוף הקולות של גיל וברי נשמע עוצמתי, מחובר חזק, נוגע ומגיע, כשהוא מעוטר בצליל אתני אסתטי.
"מעייני" עם שי צברי ואביב בכר מעניק את התחושה של מוסיקה ישראלית גם בזכות העיבוד שייצר קישוטיות עשירה של כלים מהמערב ומהמזרח. גם בהמשך בשיר "מדבר" ("אורחת מדבר בלב שממה הביאה לי האהבה"), מצליחים גיל רון שמע ומשה דעבול לחבר גוונים אקוסטיים של חליל ניי (אמיר שאהסר) כנגד קצב הקשה אדמתי מלהיב.
"בך" המסיים את האלבום (גיל רון שמע – אמיר פייס) לצלילי הקמנצ'ה של מארק אליהו – הוא השיר הפחות שעטנזי באלבום, מתקרב יותר למלודיה המערבית המעוגלת בסגנון עידן רייכל.
אני מאמין לניסיון של גיל רון שמע להצמיח פרחי מדבר אתניים לא מזויפים הנשענים על המסורת המזרחית. הוא מנסה לחבור אל מקורות המוסיקה, כמו נמשך אל אזשהו מיתוס מדברי, שהוא חווה בכל יישותו. יש רגעים שהמערבי שבי מקבל את המזרח הזה בלי לחשוד שיש כאן הצגה מזויפת של "מוסיקת עולם". באלבום בולטים ההשקעה, הרצון לשמר ניחוח של פעם, וכמובן החבירה של הנגנים והמוסיקאים מכל קשת הסגנונות. האם מוסיקה כזו גם תכה שורשים, תתנחל ותהפוך שדות פוריים? כאן הספקן שבי מתעורר. ואולי יש להסתפק בינתיים בזריעת הזרעים שכבר מולידים שתילים יפים.
**** גיל רון שמע: "קפה ג'לאל מסמן בשבילי מרחב תרבותי, בינאישי, מוזיקלי ואומנותי של מציאות אחרת, של שילוב בין עברית לערבית ומיזוג של שתי התרבויות והיחסים ביניהם פה בארץ. שנים רבות אני חי את שני העולמות ומביא את המוסיקה שלי כגשר לשלום, אהבה וליצירה במרחב יום יומי משותף ואמיתי בין שני העמים. האלבום מלא בדואטים שמאגדים בתוכם את כל האמונה והאומנות שלי יחד עם יוצרים נפלאים, שאיתם נוצר שיתוף הפעולה"
וידיאו 1: גיל רון שמע מארח את ברי סחרוף – קיץ
וידיאו 2: גיל רון שמע – יסמין
וידיאו 3: גיל רון שמע – בך
