עיון ביקורת

ג'ימבו ג'יי, מה ראפרים רוצים

מוסיקה היפ הופ, ראפ, מוסיקה ישראלית

ראפרים רוצים לעיתים רחוקות לחשוב מחוץ לקופסה. לג’ימבו ג’יי (עומר הברון) יש מבט שנון על מהותם של החיים כאן, בהשוואה לעבר, ובהקשר לכך – גם על תכליתו של הראפר.  שיר הנושא מנסה לדייק תובנה הנוגעת לראפרים. “לפעמים אנחנו רק רוצים להודות שמרוב שישבנו על הקצב / לא עמדנו בקצב של החיים / הוצאנו להיטים ברצף, כמעט ולא הקשבנו לשירים”.
חשיבה יצירתית היא כשאתה מנסה לא ללכת בתלם. הראפ הוא בד”כ אמנות של קלישאות – מילוליות ומוסיקלית.  ראפ מקורי  זה לא רק אני ואני, אלא גם אתה והם. התפיסה המיושנת לפיה ראפ הינו דיבור קצבי בעיקרו מתעלמת מפן מוזיקלי מורכב. ראפ יכול להיות לא רק נאום/ דיקלום קצבי,אלא טקסט מוסיקלי מורכב. כוחה הגדול של תרבות ההיפ הופ הוא ביכולת שלה להשתנות ולהתחדש.
במידה מסוימת – ג’ימבו ג’יי (עומר הברוןולהקת הספא וכוחות העזר שלו (רועי דורון, איציק פצצתי) עושים את זה באחדים מהשירים באלבום השני שלהם, אקלקטי, יורד מהכביש הראשי לשבילים צדדיים, מופק בעושר של צליל עדכני, היפ הופ מסורתי, גם מוטיבים ישראלים מפעם ומוסיקה מהאגן בו אנו חיים.
“כאן המרכז” הוא מבט ציני-אירוני ביקורתי על תל-אביב כ”מרכז” מוגש כסיפור אגדה לילדים עם ניואנסים ממוסיקה ישראלית ישנה. למילים הנאמרות יש כח רב. ג’ימבו ער לחשיבות הדיוק המילולי. ב- GPS (שם זמני) יורדים ממסלול היפ הופ לכביש צדדי ישן כדי לנפק איזו אמירה חברתית על מהות האדם במקומותינו בסגנון שירה מיושן נעים זמירות – “חשבנו שכולנו באותה סירה אבל בסוף גילינו שהיום / כל אחד רוצה לקנות יאכטה ולהשיט אותה בעצמו”.
“הוליווד” הוא אמירה ביקורתית על החברה המקומית שממשיכה לחגוג כאילו לא היה אתמול ואין מחר והיא ממשיכה לחיות בחלום אמריקני:
“עדיין תופסים את המיקרופון ורצים לקבל את הדוז פואה / שרים ברון למרות דמעות של מלאכים / למרות למרות גבעות תחמושת ובלדות לחובשים” ו”אז בוא נרים את הידיים כאילו פה LA  למרות ששתי דקות מפה זה צומת גן יבנה”. השיר מתחיל בראפ קונבנציונאלי ומקבל בהמשך טוויסט מוסיקלי מלהיב בנוסחים מגוונים שבין ישן לחדש.
ראפרים  רוצים לומר ש”אין לנו תג מחיר” בקצב ובחריזה תזזיתיים   בשיר למורד הצעיר בסמטוחה של מילים ומושגים.  גם לשיר שיר נוסטלגי רך על הבית הישן והשינויים הלא דרמטיים בחיים, שהם בכל זאת דרמטיים, תלוי בזווית ההתבוננות/ תחושה: “אם הקירות של הבית בו גדלתי היו יכולים לדבר / הם היו שומרים על השקט / שלב אחר שלב / טיפסנו למטה / כשהגעתי לבית / התגעגעתי הביתה”. גם כאן – פרח מוסיקלי בתוך שדה הראפ הגדול.
ראפרים מתרפקים בציניות על האינסטנט והשקר של ימינו בהיבט על מה שקרה למי שגדלו עליו – איציק זוהר שהיום הוא עסוק ב”לסדר גבות” ולהיות “פרשן”. גם הראפרים לא מה שהיו. “אנחנו סתם כלבים נובחים אחי והשיירה עוברת”.
ולקינוח חאפלה יוונית עם חיבור להורה בשיר שאומר דברים על שינויים שעבורו על המדינה ואוכלוסייתה, שזורה בקטע מתוך ראיון שערך שג’ים ערך עם סבא (ז”ל) ממקימי קיבוץ יגור: “בוא נראה ת’חמישה שקלים בחיש גד מזלות / לא ת’אלפים שהלכו בלוטו / בוא נראה את הגומות בלחיים המחייכות / לא את הזרקות הבוטוקס / בוא נראה ת’חמישה שקלים בחיש גד מזלות / לא ת’אלפים שהתמכרו ללוטו / בוא נראה רק את החצי כוס עארק איילות / ולא את החצי כוסאוחתו”.
ג’ימבו ג’יי ולהקת ספא נפרדים מהנעורים, ממשיכים בנתיב בוגר, שהנחה אותם באלבום הבכורה ובלהיטים הקודמים (“עשיתי”, “אמא”): סיפורים שמכתיבים בידור מוסיקלי נהדר. להקת שמצליחה להחיות אם לא את השפה העברית – את ההיפ הופ הישראלי – בגישה שיש בה חדות עין, הומור ורעננות מוסיקלית.

שירים: להיפרד מהנעורים א׳, מה ראפרים רוצים, כאן המרכז, gps (שם זמני), הוליווד, להיפרד מהנעורים ב׳, אין לנו תג מחיר, “רומנטי, רגיש ובעל חוש הומור״?, ביגידי בום, להיפרד מהנעורים ג’


דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

One thought on “מה ראפרים רוצים

  1. תכלס, אומן מצוין, עיבודים נהדרים אש. הכתיבה לא עילאית, אבל עדיין אמיתית מספיק.
    (דודי מיכ (מוצרט הקווקזי))(28/04/2019)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


2 + = 9