זרם התודעה של בן ארצי מתפרץ כמו הר געש. הטקסט הוא כאוס כללי ומפוזר של התרחשויות מבאסות עם אלמנטים הקשורים  לסבל האנושי כמו ליצנים וקרקסים, גם מצוקה אישית ("נהייתי חולה בראש") כאשר האופק מבשר אפוקליפסה. לתוך זה נכנס גם משהו אישי: "היא לא היתה אמורה לעזוב".
בן ארצי בנה רשימת ארועים שמעידים על חוסר צדק. התוצאה היא דייסתית – ההיבט האובייקטיבי (קורים דברים שלא צריכים לקרות), ההיבט האישי, המטיף התורן (היו צריכים לעשות כבר שלום ולא מלחמות), גם הקלישאה שהעולם הוא תיאטרון ואנחנו השחקנים. בעיסת המלל הזו הוא יורה  לכל כיוונים, מבלי לדעת במה להתמקד –  והתוצאה היא התבכיינות אקראית יותר מאשר אמת אותנטית.
את רשימת הביאוסים מנסה בן ארצי להדביק בלחן של תוגה תהומית ונרגשות אין קץ בשירה.  תן לרגש לרוץ לפניך, תן לעצב לחבק. תן למוסיקה לדכדך. ניסיתי להזדהות, אבל לא מצליח להשתתף בצערו הגדול למרות שקיים כאן צער.

*** הקליפ מספר סיפור שהקשר בינו ובין השיר מקרי בהחלט.

במאי הקליפ – יפתח קליין צלם – רועי ברקוביץ', עורכת – נועה יפה

הם לא המליכו ת'איש הנכון/ והם קלעו חף מפשע בגהנום
והשקר ניצח בסוף/ קרו דברים שלא היו צריכים לקרות
היא לא היתה אמורה לעזוב/ אותי דווקא תמיד כששקעתי בבוץ
במשפחות שנראות נפלאות/ קרו דברים שלא היו צריכים לקרות
קרו דברים שלא היו צריכים לקרות/ ונהייתי חולה קצת בראש
הם הריי ישימו בכלוב כל ציפור/ שנולדה לעוף ממקום למקום
אתם רק ליצנים זה הכל/ בתוך הקרקס של מר פוץ
כבר לא נגעת בי הרבה זמן בחום/ קרו דברים שלא היו צריכים לקרות
והנהג משוגע או שיכור/ אז תתפלל רק הביתה לשוב בשלום
אני מתגעגע אליכם מאד/ קרו דברים שלא היו צריכים לקרות
קרו דברים שלא היו צריכים לקרות/ ונהייתי מלא חששות
לא ידעת אותי לאהוב/ לכן חיפשתי בכל המקומות
אתם רק ליצנים זה הכל/ בתוך הקרקס של מר פוץ
מדור לדור מדור לעוד דור/ היה צריך לעשות כבר שלום ולא מלחמות
צריכים הייתם יותר טוב לשמור/ על הרעות ועל הטעם הטוב
עכשיו העולם כבר הולך אל קיצו/ קרו דברים שלא היו צריכים לקרות