עיון ביקורת

דה וויס 5 ההופעות החיות, למה סמא שופאני שרה בעברית? (13.8-15.8.2019)

The Voice - דה וויס, מה נשמע

עכשיו הקהל מחליט. השופטים מצטחקקים. אומרים משהו או אפילו לא משהו. נסרין קדרי דואגת לבידור, כי אין לה משהו אחר להציע מעמדת השיפוט. סמא שופאני, זמרת ששרה נפלא בערבית, הולכת הביתה כי בחרה לשיר "יש לך" של המנטור שלה, שלומי שבת, בעברית. האם שלומי לא הבין כי ערבית היא הסביבה הטבעית שלה? מה היה כל כך דחוף לתת לה שיר שלו, כאשר ברור, כי היא לא תבצע אותו ברמות הגבוהות ביותר?! בשביל זה מינו את שבת להיות מנטור?
התחרות היא בעיקר על סלסולים. מיכאל אלוני, המנחה, מקטלג את המסלסלים – "זמרים ים תיכוניים" ולא "מזרחיים". למה לנסות לסווג? "ים תיכוניים" – הוא מושג רחב, שכולל מרחב גדול, ואלוני מתכוון בעיקר למסלסלים, אבל חושש לומר "מזרחיים", שגם הוא מושג מעורפל, שאינו מגדיר ז'אנר. אני חוזר ומצטט את מה שאמר פעם עמיר בניון על מוסיקה "מזרחית" בישראל: "אין מוסיקה מזרחית פה בארץ. אף פעם לא הייתה. זהו ניסיון של אנשים עם פחות כישרון, יותר קנאה, פחות אינטליגנציה, שמביא אותם להידחק לפינות ולהגדיר דברים. אלה שטוענים שיש מוסיקה מזרחית – סתם טוענים לכתר לא שלהם. הם לא יודעים מהי מוסיקה מזרחית. מה שיש במוסיקה המזרחית על גווניה מבחינת תווים, מקאמים – אין במוסיקה המזרחית הישראלית, שהיא בעצם מערבית. אני חושב שמי שפוחד מעצמו, מגדיר למישהו אינטרס להפוך את זה למלחמה.זה לא צריך להיות ככה".
אז רק בגלל הסלסולים? אם ללכת על האלמנט הזה – מדה וויס 5 יצאו שני זמרים מצוינים – אלעד אהרן, ששר "עלם חמודות" וגבריאל שרם, שביצע את "פוג אל נחל". אצל שניהם השירה המסולסלת טבועה בדם. מעבר לסלסול – זוהי חוכמת השירה, העידון, היכולת לתת עומק למילים. יש זמרים, שהתחרות תקדם אותם גם אם לא יגיעו רחוק בדירוג הסופי. אהרון ושרם ראויים להמשיך מחוץ לתוכנית.
בקאברים (גרסאות כיסוי) מחפשים גם אינטרפרטציה של המבצע, שיעביר את השיר למגרש שלו. מהבחינה הזו אהבתי את הנרטיב האישי שהעניק אפק לאמור ל"עולם משוגע" של טונה בעיבוד אפקטיבי לכלי נשיפה, את הביצוע הדרמטי של יעל לאור שחר ל – Je T'aime של לארה פביאן. אופק נחמן ב"סתם שני אנשים" המוכר מרוני דלומי ידעה לספר את הסיפור שלה בשיר הזה. 
בשורה התחתונה – תחושת לאות קשה אופפת אותי במעקב אחרי דה וויס 5. אין כאן מאבקים של ממש. המפיקים מנסים לעורר את התכנית באמצעות בידור שממחזר את עצמו: המדושנות של מדלי והמטורללות של קדרי – גם זה לא עובד.

גבריאל שרם – פוג אל נחל

13.8
אסף כהן – "כוס של יין" (לידר) מול אלמור אשכנזי – "מאושרת" (מדלי)
אפק לאמור "עולם משוגע" (לידר) מול שים לופז – Duele El Corazon (מדלי)
עמית שאולי – On My Own (לידר) מול אוהד יהודאי – "להיות אדם" (מדלי)
רוני מימון – "מישהו פעם" (לידר) מול אופיר עטר – Claro Que Te Imaginaba (מדלי)
ליאת בניסטי – "כשהכאב ימצא לו חברים" (לידר) מול יעל לאור שחר – Je T'aime (מדלי)

15.8
מיה כהן – "ממה אתה בורח (שלומי-יובל) מול שרון דדוש  – "תאמרו לו" (נסרין קדרי)
אופק נחמן – "סתם שני אנשים" (שלומי-יובל) מול שירה זלוף – "כל הזמן הזה" (נסרין קדרי)
אלעד אהרון – "עלם חמודות" (שלומי-יובל) מול דניאל ג'מל – "אלי נדבר" (נסרין קדרי)
סמא שופאני – "יש לך" (שלומי-יובל) מול בת אל ירימי – "חיכיתי לך" (נסרין קדרי)
ספיר אמינו – "פרי גנך" (שלומי – יובל) מול גבריאל שרם – "פוג אל נחל" (נסרין קדרי)

עברי לידר ודורון מדלי – "נסים"

 

שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


− 3 = 1