עיון ביקורת
לרכישה >>

דנה לפידות, כמו בהתחלה, השקת האלבום (רידינג 3, ינואר 2016)

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

שתיים בלילה. שיחות מהבטן, השיגעון שחוזר אליה. חלומות שסוגרים עליה. לפני שהגעתי לרידינג 3, שמעתי את "כמו בהתחלה", השיר שפותח את האלבום החדש, כמו גם את המופע. דנה לפידות תישאר כמעט לאורך כל המופע על תדר תחושתי גבוה. קול טוב, חזק מאוד, אבל לעיתים צעקני.
האוריינטציה המוסיקלית שלה היא פופ מערבי, אבל נכון לעכשיו – מתחבקת  חזק עם המוסיקה הים-תיכונית, ז'אנר בו היא מגלה לאחרונה מעורבות יצירתית מפתיעה. "מנגינה" ששרה עדן בן זקן ו"ברצלונה" ששר משה פרץ, שני שירים שכתבה, נבחרו להיות בין  שלושת השירים הראשונים בערב. משה פרץ עלה במפתיע לבמה לאזכר את הביצוע המקורי. את התפקיד של עדן בן זקן ב"מנגינה" מילאה דנה לפידות בעצמה, לא משהו שתרם לקוהרנטיות של הערב. היא גם שרה "האחת מבין כולן", ששייך במקור לשלומי שבת, שהיה אחד מאורחי הערב, אך משום מה לא השתתף בביצועו (השיר נכתב לזמר, לא לזמרת), וחבל.
השירים האלה הושחלו  בצורה רופפת בין שירי האלבום האישי החדש, שמכיל שאלות כמו – "במה אתה רוצה להאמין/ אהבה, פינה חמה, משפחה וילד" או:  "מה יהיה הסוף שלי לאן אלך לי בדרכי/איך פתאום כל יום שישי לבד על הספסל"- ב"יום שישי".
ההתרגשות מגיעה עד "חיבוק של אמא". הפעם דנה ירדה משום מה לקהל. גם כאן המוסיקה-המלודית הקליטה הובילה לפסגות הרגש בנתיבי המיינסטרים, כשהיא שרה "אשא תפילה בתוך הלב לאלוהים/ תזכור תמיד אני אוהבת". מי יכול להתווכח עם תשפוכת רגשנית כזו?
באלבום הילד חוזר ב"לחזור הביתה" ("תחבק אותי חזק אולי יהיה לנו ילד"), אבל השיר, כמו שירים טובים אחרים, לא נכנס לרשימת השירים של הערב, וחבל כי הוא מעיד על כישרון ההלחנה של לפידות. הייתי מעדיף אותו על שיר כמו "בובת קברט", שאינו משיריה הגדולים. ב"אין יום אין לילה", אחד הטובים שלה, בלדת כאב על אהבה שלא התגשמה, היא מחלקת אנרגיות תחושתיות בצורה מאוזנת. יש בשיר אלוזיה ל"אולי" של רחל המשוררת. כנ"ל "משוגע", סיפור דרמטי, שלפידות שרה על "המלך המסטול שמשקר".
דיקלה, שעלתה לשיר "שבע בערב" ו"אין עוד אהבה כזאת", היא התגלמות אמנות השירה המזרחית הקלאסית. דנה לפידות יכולה ללמוד ממנה כמה קול חזק עדיין אינו מספיק, אלא קודם כל היכולת לשלוט בו, להיות בתוך הסיפור ברגשנות מבוקרת, בניואנסים מיוחדים, בדיאלקט של השירה – בהגשה.
לפידות כל כך אהבה את מעמד ההשקה, שהיא "עפה" על עצמה, העדיפה חפלה והגישה לאורך הערב מיקרופון לקהל, מה שמסמס את ההופעה. הקהל הסתובב ליד הבמה כמו בשוק. בשלב מסוים איבדתי עניין. מה כאן רציני, מה כאן שמח.
דנה לפידות צריכה לעשות החלטות: האם היא מתיישרת על המסלול של הז'אנר הים תיכוני, או שהיא הולכת על ערב שרובו ככולו על טהרת הרפרטואר שלה. חלק מהשירים היותר איכותיים באלבום החדש  כ"מילה קטנה", "לחזור הביתה", "שקט" לא הגיעו לערב השקה, והרי זו מהות האירוע – לבצע שירים מהאלבום המושק. הניסיון לרקוד על כל החתונות, ההופעה הלא ממוקדת, הפומפוזית לעיתים, לא עשו לה שירות טוב.

שירים: כמו בהתחלה, מנגינה, ברצלונה – משה פרץ, מסתובב בעולם, בובת קברט, חיבוק של אמא, משוגע, דבע בערב – דקלה, אין עוד אהבה כזאת – דקלה, יום שישי, אין יום ואין לילה, האחת מבין כולן + מלדה, יש לך דואט עם שלומי שבן, מתוקים – שלומי שבת, אין לי שקט, כל הימים, הלו אדון + Sweet Dreams, הרגלים רעים. הדרן: משוגעת
נגנים: יוסי מור – קלידים והפקה מוזיקלית, אלמוג ליזמי – תופים, רמי אוסרבסר – גיטרות, שלום מור- אקוסטית טאר ועוד, אוריאל ווינברגר- נשיפה, אמיתי פריינטה – בס

צילום: מרגלית חרסונסקי

וידיאו: כמו בהתחלה

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


4 − = 2