דניאל זמיר נאחז בתפילת הודיה קצרה הנאמרת עם השכמת הבוקר: "מוֹדֶה (מוֹדָה) אֲנִי לְפָנֶֽיךָ מֶֽלֶךְ חַי וְקַיָּים. שֶׁהֶֽחֱזַֽרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְחֶמְלָה. רַבָּה אֱמֽוּנָתֶֽךָ".  עניינה של התפילה קשור לאמונה, שבשעת השינה מתנתקת הנשמה מהגוף ומופקדת בידי האל, והוא מחזירה ברחמיו בבוקר מחודשת ורעננה. השיר והמוסיקה של זמיר הם התרגשות אישית מחודשת, רבת השראה והכרה על רקע "עולם שמשתגע", הנסיון להמשיך "להיות" בעולם הזה. קרן האור היא – בהחזרתה של הנשמה בחמלה. מבחינת המודה – זה נס.
המוסיקה יפה בפשטותה, מלודית להפליא, מכילה את הצער, העייפות וגם עוצמת האמונה, החמלה והאהבה גם יחד. זמיר מאוד אנושי בצלילים ובטון הזה. המעבר מתוגה רומנטית לצעקה גדולה מחזק את עוצמתה של הבעת התודה. זמיר שר כפי יכולתו, בקולי לא ייחודי, אבל דווקא הפשטות הזו היא שמעניקה לשיר נקודות זכות של אמינות.

קליפ: בימוי, עריכה ואפטר: דודו ואזנה צילום: שי נגה

כמה צער כמה עייפות/ אני רואה עולם שמשתגע מול עיניי
אני רואה דברים שלא ראיתי עוד, ועוד…
כמה רעש כמה רגשות/ ומה אדם ככל אדם בים של זכרונות
ומנסה בשארית של הכוחות/ להיות או להיות
מודה אני לפניך/ מלך חי וקיים/ שהחזרת בי נשמתי בחמלה
רבה אמונתך
כמה קושי כמה שאלות/ אני צועק בקול גדול שמישהו ישמע
ומתפלל ואז מביע משאלה/ עוד יכול להיות
מודה אני…
וכל יום פוקח את העיניים/ ומביט למעלה בשמיים
וחושב שאיזה נס עצום/ אני חייב לך תודה
ואז ניגש ומתרגש ליום חדש/ מה שהיה הוא שיהיה
עכשיו ממש/ מודה אני…